[ליצירה]
אוי לי...
נורא.
ומיגה און של אמא-
אני גורסת שכל בחורה כמעט עברה איזושהי הטרדה מינית/ התקפה/ אונס ריגשי/ אניסה פיזית, בדרגה זו או אחרת... כך שאפשר להזדהות וליצור כזו יצירה גם אם לא הייתה חויה כזו ברזומה ...
אני מקווה שלא, בכל אופן.
מאורתי, אני כבר לא חייבת לך חבילת טישוז.
התאזנו.
סוערה.
[ליצירה]
מנחם תסלק את הדבר הזה מכאן.
זו לא יצירה ולא כלום. זה גועל נפש!
קלטנו שהאיש תמהוני וראוי לו אישפוז כפוי באברבנאל- צריך גם לקרוא את המיץ של הזבל בכתבים המטורפים שלו?!
מנחם,
זה לא ראוי להיות כאן.
[ליצירה]
נגתי- מקווה שיסלח לי
גברת צחית, עלית לי על העצבים לגמרי.
את, עם כל הניקים השונים שלך, עם הויכוחים האידיוטיים שלך עם עצמך ועם ההערות הפסאודו-אינטלקטואליות.
מכירה טיפוסים כמוך. אלה שמתחבאים מאחורי המחשב שלהם וכותבים דברים מרושעים או, במקרה הגרוע יותר, שטויות מרושעות.
את שייכת לחבורת כותבי השטויות.
ותפסיקי לחרטש בשכל עם ה"ביקורת הבונה" שלך. הביקורת שלך בונה, אולי, רק את האגו האומלל שלך, שכמו שכבר אמרתי , מקבל חבטות על ימין ועל שמאל בתלת המימד.
איכסה.
את (אתה? אתם?) טיפוס דוחה.
אה, וזה "נותב" ולא "נוטב".
סו, נושאת עיניה למרום ושואלת
עד מתי טימטום?
[ליצירה]
מתקרבתי
בטח שמזהים את רחל!
(מהשיר "זמר"- צהל ודומי צער ובכי פצע וצרי נחת ודווי...
ויש לה עוד כמה "צׁרים" , ואם אני לא טועה גם שיר שמסתיים ב"צׁרי" בשורה האחרונה. ממש כמו כאן...
וחוץ מההשווצה- רציתי להגיד שממש יפה.
לקח לי זמן להכנס כי... את יודעת... משקל...
כשזה בא ממך, קצת מרתיע...
תגובות