את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
=)
אנשייייםםםם, היא חזרה!
שנון, מחוייך ומעורר מחשבה.
רק של"רקבה" המקללת הייתי קוראת... "ריקי". יותר מתאים...
אבל אולי גם אני מתבססת על "סטינגות"
סו.
[ליצירה]
ועכשיו... אחרי כולם
מוצאת זמן להגיד רק שאני נפעמת.
ה' חנן אותך בכישרון רב.
זה יפהפה.
והתעכבתי עד עכשיו כדי למצוא משהו יותר מבריק לומר חוץ מהנ"ל, האנמי קצת...
[ליצירה]
קראתי.
ויודע מה הכי אהבתי?
תיאורי האמוציות והמחשבות.
אם הצלחת להעביר את זה כך שדקירה עמומה כזאת תהיה לי בלב כמי שחשה שהיא ממש יודעת במה מדובר- זה נהדר.
[ליצירה]
מתבוננת...
חלילה,
דווקא השורות האלה שציינת הן כל כך ההיפך ממה שעובר עלי.
כל כך חסרות אקטיביות...
ואכן אדמיאל קוסמן הוא דמות... מעניינת :)
סוערה, משפרת את יכולותיה הדיפלומטיות.
תגובות