[ליצירה]
וואו. מקסים, צלקות חיצוניות רואים, אבל פנימיות.. אהבתי ממש את הדימוי לקופסת שימורים, אין שם אויר, ואקום מוחלט, כמו שהצלקות גורמות לנו להרגיש, ואנחנו מתכסים בשמלה של אבק, שמלת השכחה שאינה אמיתית, לובשים בגד אחר. מזוייף. והכל חי בפנים.
[ליצירה]
אתה ממש צודק! אני לדוגמא מנגנת על חליל, וכשאני עצובה אני מנגנת בו ומרגישה שעם כל תו העצב ננשף ממני והלאה, אותו דבר עם כתיבה, כאילו עם כל אות יוצא העצב ממני, וכשאני שמחה אני כאילו רוצה לאגור אותה בתוכי ולא להוציא אותה, זו תפיסה מערביסטית קצת, נקווה...
[ליצירה]
אריאל
ועוד ,המהר"ל מתייחס להבדל שבין אומות העולם לבין עם ישראל תקרא בספר תפארת ישראל פרק א', " ועם שכל מין בני אדם שווים בתואר פניהם ובענייניהם, אינם שווים שיש חלק מהם יותר אלוהי מזולתם כמו שידוע כי הנבואה ורוח הקודש והשכינה היו מיוחדים בו העם אשר בחר בו ה' יתברך משאר העמים עכו"ם..."
והרב קוק אומר בעצמו צר לי שאינני זוכרת את המיקום המדויק, שההבדל בין יהודי לגוי יותר גדול בהרבה מההבדל בין בהמה לגוי, והוא לא מגיע כאן בכדי להשפיל את הגויים אלא להראות את מעלתם של ישראל עליהם.
[ליצירה]
מי אנחנו שנחליט על הראשונים שהם לא הנבחרים שבהם ועוד על ענקים. ונדמה לי שעניין בחירתם של עם ישראל כעם הנבחר הופך אותם מיד לנעלים יותר, לא מהעניין המתנשא אלא מהצד של האמת, זו האמת, עם ישראל נמצא מעל כל העולם, דווקא מכיוון שגאולתו של העולם כולו תלויה בהם, ותיקונו של העולם תלוי בנו, וכל ענייני גר תושב אינני יודעת אם העניין תקף גם לעכשיו " הקם להורגך השכם להורגו" אין עניין כרגע לגר תושב. ונדמה לי שגם את זה הרב אריאל אומר.
תגובות