[ליצירה]
הה הו הה הך
הכירוני המלח
משפשפ ומקרצף לסרוגין
סירה אכולת חלודה ותולעים
שורק לי בהנאה
על שאחיה זקנה בלה
אגביר ת'ווליום לשחקים
אוליי יבואו תלמידים
טפיף וטפף בדיסקוטק
וכיסי מלא כעת
קצת צבע מטאלי
אכסה בה מה שבא לי
מעשן מקטרת עננה
והוגה על עברה
מספרים היתה גברת
ורצו בה מי ומי
שובלה סילון קליל
ותזמורת עם חליל
אך היום הביטו בה
אפילו חלקי חילוף היא לא שווה
ואוליי קרב יומה
בו הים יבלע אותה
[ליצירה]
הי אתה!
(שורק) אני כאן, כן כאן
בתוך הטלויזיה
כן הממושקף עם העניבה שמדבר על נחישות
בוא תתקרב
לא, אתה לא הוזה, תתקרב.
רוצה מים?
(לוגם) אההההההה
תשמע, יש לי הצעה בשבילך:
מה דעתך להחליף אותי?
כן, אתה, אותי.
כל מה שאתה צריך זה לקרוא את הטקסט
בקול בוטח
והזכרון הקולקטיבי יטען מעצמו.
הי!!
לאן אתה בורח?
אוליי לפחות תכתוב טקסט, תתרגם, משהו?
נו באמת תחזור!
בבקשה, תחזור!
כבר אי אפשר לסמוך על אף אחד!
בא לי לצאת מעט מהריבוע.
[ליצירה]
אז ישבה היא בחדר אפל
בידה זכוכית מגדלת
וחיפשה בול
מספר
מחשבתה לחו"ל נודדת
וחלמה על בארות נפט
וחיים של שפע זהוב
(לגמה היא כוס מיים
שהרי לדיאטה זה טוב...)
יצא לשוק
בול נדיר
שובל לו
שררה ושלטון
ועיניה הביטו רחוק
ופוצץ לרסיסים עוד חלום
בשמחה אחזה היא בבול
שיניו כחומות ירושלים
בתוכו היה ציור
הנה מה טוב ומה נעים
[ליצירה]
מיקה מוני אוהבת שירי מתנחלים
נהנת לפקוח עין על שירי הווה
לו רק יכלה להזדהות על באמת
להרגיש עצב עמוק וכאב קריעת אדמה
במקום האדישות הפושעת
אוליי היתה סיבה מוצדקת לחולצתה הכתומה
[ליצירה]
מי אמר שהדים מלווים לנצח?
מחפש הדים מבחוץ
קופץ מן ההרים
בדמיוני
זועק שתיקה רועמת
היכן הכנפיים כשצריך?
את מביטה בי מבט מזלזל
שואלת מתי אתבגר
אך קולי לעד קולי
הפסיקי לחפש בי את ה "אחר".
מי אמר שהדים מלווים לנצח
השק שהעבירה לי חנל'ה
כבד
ושימלתך מלוכלכת
אינה מפתה
כבדי אותי במגדנים
אנגן לך במפוחית
צחצוחי סכינים
אשיר לך לעד
נחושי מחשבה
[ליצירה]
אל תתני לזכרון
למשוך את ליבך
תני לו מקום בזמנו
כבדי אותו
הביני את עצמך אז
דעי לך
שאדם עושה את מה שהוא יכול באותו רגע
ועל כן חרטה מיותרת
תני לזכרון להיות מדחף
וזכרי שאת חבה לו
את מה שהינך היום
שמחי בו
שנני את מפת הסמלים והתובנות
שהוא הוריש לך
והיי גאה
על השרדותך
[ליצירה]
בארץ השחורה
יצא סיפור אלים
פילגש בגיבעה
בוטרה לחלקים
מאבק בוטה היה
בן מלאך ליעקוב
ורוצחת אישה
נולדה במזל טוב
המלך האדום
צלף לו בענק
המלך החכם
הרבה נשים חשק
כותונת הפסים
הפכה
כותונת אסורים
ובני ישראל
כל הזמן מקטרים
משה המגמגם
היה להם מנהיג
עגל הזהב
נצץ להחריד
שמשון השהיד
התאבד על הפלישטים
עשיו ויעקוב כל הזמן רבים
פיתוי גדול היה
פיתול של נחש
עד היום נשים אוכלות ממנו קש
נוח ולט שותים לשוכרה ביחד
בניו של נוח לא מביאים לו נחת...
הכל מלא בעוד מבול של סיפורים
ולמרות שנשברו
לוחות הברית שלמים
[ליצירה]
מזכיר לי שירים שכתבתי בנערותי
תובנות כואבות שהתאימו לתקופה לא קלה
אבל עם ההתבגרות החוויות השתנו
אני כבר לא רואה דברים בשחור ולבן
נדודים יותר מעייפים מקורצים
תעשי דברים שאת אוהבת שיתנו לך סיפוק,תחושת "יעוד" ילבו את שמחת החיים שוב.
וימשכו אלייך מכרים חדשים שיעריכו אותך ,יאהבו אותך,יהיו איתך וילמדו אותך לאהוב את עצמך באמת.
את עכשיו לא רואה את זה
אבל לעתיד סודות כמוסים
את תלמדי לנגן במיתריי העצב שלך גם מנגינות ערבות
תעריכי את הכוח שלך ותהני ממנו יותר מרחמים עצמיים
כשיאירו הפנים
גם בחורים יצעדו לכיוון האור
ותזכי לכמה ארוחות חינם עד הנשף הגדול (:
נ.ב
עצם הכתיבה
שמלמדת על כך שאת מתעסקת עם עצמך
ולא מפחדת להצביע על נקודות כואבות
מראה לי שבאופייך את לוחמת.
לוחמים עוברים נסיונות מרובות ע"מ להתחזק ולהתחספס,בסוף הם הופכים לשורדים.
(:
מיקה
תגובות