את מוזמנת
לסיור מודרך
בחדרי ליבי.
הרי את מבקשת
להוכיח לעצמך
ולי
כמה קטן הוא כאבי.
בואי.
שוטטי
בין התאים
בין כל השחור הזה
העוטף
את חיי
טיילי להנאתך
ובתום הסיור
ספרי לי
אם הזלתי
דמעה אחת
יותר מדי..
[ליצירה]
לאב השדכן, הנמצא מעבר להרים
אולי אתה מוכן, להפנות אלי קצת מחזרים?
שהרי על בתך היקרה יש קופצים מלוא היד
ולי, כמה נורא, אין אפילו אחד
כי תבין, כנראה שפה בארץ האבות
לא צומחות להן האהבות
ואולי נערי בכלל מסתתר לו בשלווה
בפריז, בריסל, אמסטרדם, או ז'נבה?
(אנא סלחו לי, על בעיות המשקל
לרווקה בדיכאון, זהו עניין כלל לא קל)
הנני בת ישראל טהורה וכשרה
שמחפשת מישהו שנראה לא רע
דתי , אבל פתוח
עם ביטחון, אך לא נפוח
רק לא קמצן!, כמו ביני"ש מצוי
ובלי "ניו באלאנס"- רצוי!
מה כבר ביקשתי? לא יותר מדי
אנא עזור לי- זה כדאי
שהרי כל העוזר את התואר "רווקה" להעלים
מן השמיים אותו מתגמלים
וגם סכום סמלי ביד, ינתן כמובן
רק שיוקם כבר, הבית הנאמן
הישמע לי, הקשב לאנחות,
מי יודע? אולי ניפגש בשמחות?....
[ליצירה]
תמיד זה ככה. הרבה יותר קל, לי לפחות, להיות ביקורתית עם עצמי על מה שיכולתי להיות ואינני, מאשר פעם אחת, לאהוב את עצמי על מה שאני.
כאלה אנחנו.
זה עדיין לא אומר שזה טוב.
[ליצירה]
קפצתי לביקור באתר אהוב
והחלטתי לבשר משהו חשוב
אם מישהו עדיין זוכר את שרשורי דלעיל
כדאי להתעדכן- הקמתי בית נאמן בישראל!
ועל כן איני נזקקת עוד למחזריה של מירב
( ולא אשתה מליון כוסות שוקו , ונס על חלב..)
אז דע לך אורי כי "הרווקה הנועזת" מתגובה שבעים
זכתה להקים לה קן אוהבים
ואם אני זכיתי, לכולם יש סיכוי
לא להתייאש, הכל עניין של עיתוי!
תגובות