צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
והוא נמצא באיזה מקום גם הוא וחושב עלייך אותו דבר בדיוק רק בלשון זכר: כך:
לא מצליח להירדם,
וחושב עליך
נסיךכת חלומותיי.
מביט בכוכבים,
מדמיין שאת שם,
שולחת לי נשיקה.
**********
[ליצירה]
ליוסף ק. טעות עשית כשאיחדת את שירי עם שירך באתר http://www.sign4y.org. ובניגוד להסכמתי לאיחוד הלא קדוש הזה. ביקשתי ממך בפירוש לא לאחד את השירים.
וכעת אומר לך בפירוש:
שיר זה הוא שיר על אישה מוכה.
זאת אישה ששמים אותה גבוה על איצטבא, אם היא תזוז היא תיפול ותישבר. והיא לא הגיעה לשם בעצמה. מישהו שם אותה שם.
זאת אישה שאינה יכולה לזוז, אולי אין לה מכונית, אולי היא קשורה, זאת אישה שלמעשה כלואה בביתה ואם תזוז היא תיפול ותישבר כי שם אותה הגבר כאגרטל על איצטבא במקום גבוה ומסוכן עבורה ועליה להיזהר.
ובנוסף, הגבר שדד את פנימיותה ולא נותר ממנה הרבה, רק שאריות. וזה כתוב בשיר בפירוש "שאריותיה" ומה הוא עושה בשאריותיה ? הוא חובט אותן.
וכך כתוב: "והיא כבדה, לזוז לא יכולה
והוא חובט בה את שאריותיה."
כל זה מתרחש בבית של המשפחה האידיאלית הזו. אולם כלפי חוץ - איזה יופי, ששון ושמחה, כולם משבחים ומקלסים, היא השולחן, הבית, היא כבוד,
איזו בעלת ביית. וחוץ מזה, היא גם חתיכה לא נורמלית משהו, כל כך נשית - "ריח של אישה על ירכיים", וגם הוא הגבר מנצל אותה עד הסוף , את המסכנה שכלואה למעלה על האיצטבא כבדה ולא יכולה לזוז ורק שארית - בלילה הוא עושה בה את מעשיו.
אני ביקשתי ממך לא להשתמש כך בשיר .עשית מעצמך צחוק כי אינך קורא שירים עד הסוף, רק באופן סלקטיבי, והתעלמת משורות קובעות לגבי המשמעות, ובמיוחד מהשורה "והוא חובט בה את שאריותיה" שאינה משתמעת לשתי פנים.
אני מציעה לך להסיר את השיר משם.
ליאורה
שבת שלום
[ליצירה]
תודה אמילי. אין לי מושג איך הוא הופיע השיר הזה. יש לי אחד נוסף קיצי כזה, "ברחוב שלי"
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=30221&t=1
זה מעניין כשאני מסתכלת בתאריכים. הקיץ שלי נכתב ב-2009 ו"ברחוב שלי" ב-2006 . רוב היצירות שלי אינן כאלה.
[ליצירה]
ואני חושבת שעוד יבוא יום והיא תיכנס לפטפוט ארוך יותר אצל בעל החנות. מפני שהוא עדין נפש, ויש לו גור חתולים, וחש במצב רוחה. והרי כל העולם שבשם כולל הדמויות הם מִבְּשָׂרָהּ של הסופרת , כולם אותו אדם,
ויש שם גרעין של תקווה ושל אפשרות של עתיד ...
תגובות