צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
פעם היה שיר על עבודה עברית, מסוג אחר. כך אבי ז"ל היה שר לי:
"חבריה, חבריה, מה נעשה בלי עבודה.
איפה, ואיפה, ואיפה נעבוד!
בפתח תקווה ערבים
בנס-ציונה בדואים
בכפר-סבא לא רוצים
איפה נעבוד !
אבל עברית הוא ידע היטב
[ליצירה]
היי לאוסף (אוספת ?) הטרמפיסטים
אני בעצמי לא מבינה לעתים איך אני יורת ומשאירה זאת לחלק הסמוי באישיותי כל עוד מתרה בו להתנהג בהגינות.
הקטע של המילה "ליה" בפלשתינאית והדרך ששרדה עניין אותי, והרהרתי ביני לבין עצמי איך כותבים משהו על אליה. וכל מה שזכרתי היה הסיפור מהאיליאדה והאודיסאה, על הענק הקיקלופ פוליפמוס.
פוליפמוס זלל 6 מאנשיו של אודיסאוס לארוחת הערב והתכונן כנראה לטעום מכולם במתכונת עמי ותמי (הנזל וגרטל).
לאחר שכשישן אודיסאוס וחבריו עוורו אותו עם שפוד מלובן בעינו האחת, הם נמלטו כשהם מתחבאים מתחת לרחלים, הרחלים יצאו מהמערה צמדים צמדים ומתחת לכל צמד שכב אחד מאנשי אודיסאוס. כלומר- מתחת לאליות. וזה מה שיצא.
כן, הוא אהב לזלול בני אדם. אך היצירה הזו שאינה קשורה ישירות לאודיסאה משום מה הופיעה כך, עם האהבה שלו לרחלים (שאין לה קשר לאודיסאה).
כן, אני צמחונית כבר שנה, זה די נעים ובריא ותחושה טובה פנימית בלי רגשות אשם.
[ליצירה]
הרבה מאוד כאב לב מבוטא כאן, כאב לב על הטבע ההרוס וכאב לב על ההתקפות על המדינה. השורה "ארץ הצבא והצבר" אומרת הרבה מאוד, לדעתי, שורה מאוד מוצלחת, וייתכן שאת שתי השורות שאחריה הייתי מסירה או שותלת במקום אחר ביצירה.
תגובות