צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
לפעמים הסיפור על השם הוא כל מה שאנו יודעים על בן אדם.
סבי ז"ל שמעולם לא פגשתי, ושמו יעקב, מסתבר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הייתה לו רק בת אחת. והוא התנדב להיות שמש בבית כנסת. איני יודעת אם בבוכרה או באפגניסטן. מכל מקום, הסיפור הוא שיום אחד בא לבית הכנסת איש, מגולח, אבל כנראה יהודי, והסיפור היה שהאיש קצץ לעצמו את האגודל (או את האצבע המורה ?) כדי שלא יצטרך לשרת בצבאו של הצאר הרוסי (שאז יאכל טריפה וכל מיני מה שהיה אז). וקראו לו "נפתלי". וסבי אמר: אם יוולד לי בן, אקרא לו: נפתלי.
ואכן - שלושה בנים נולדו לסבי והבכור, נפתלי, היה אבי ז"ל. ואבא סיפר לי פעם את הסיפור הזה. משמע - הייתה לסיפור משמעות עבורו. וגם נפתלי האלמוני היהודי המגולח למשעי שקצץ את אצבעו כדי לא לשרת בצבא הצאר - ומי יודע מה עלה בגורלו - גם הוא מסתובב אצלי ואולי ימשיך הלאה בסיפורים אם משהו יימשך מזה כאן. ולילדיי לא סיפרתי ...
[ליצירה]
היי לאוסף (אוספת ?) הטרמפיסטים
אני בעצמי לא מבינה לעתים איך אני יורת ומשאירה זאת לחלק הסמוי באישיותי כל עוד מתרה בו להתנהג בהגינות.
הקטע של המילה "ליה" בפלשתינאית והדרך ששרדה עניין אותי, והרהרתי ביני לבין עצמי איך כותבים משהו על אליה. וכל מה שזכרתי היה הסיפור מהאיליאדה והאודיסאה, על הענק הקיקלופ פוליפמוס.
פוליפמוס זלל 6 מאנשיו של אודיסאוס לארוחת הערב והתכונן כנראה לטעום מכולם במתכונת עמי ותמי (הנזל וגרטל).
לאחר שכשישן אודיסאוס וחבריו עוורו אותו עם שפוד מלובן בעינו האחת, הם נמלטו כשהם מתחבאים מתחת לרחלים, הרחלים יצאו מהמערה צמדים צמדים ומתחת לכל צמד שכב אחד מאנשי אודיסאוס. כלומר- מתחת לאליות. וזה מה שיצא.
כן, הוא אהב לזלול בני אדם. אך היצירה הזו שאינה קשורה ישירות לאודיסאה משום מה הופיעה כך, עם האהבה שלו לרחלים (שאין לה קשר לאודיסאה).
כן, אני צמחונית כבר שנה, זה די נעים ובריא ותחושה טובה פנימית בלי רגשות אשם.
תגובות