[ליצירה]
במשפט אייכמן אמר אחד העדים - ניצול שואה - (אינני זוכר את שמו): " זו היתה פלנטה אחרת. אנשים בפלנטה הזאת לעולם לא יהיו מסוגלים להבין את זאת, לעולם לא יוכלו לחשוב במושגים כאלה".
[ליצירה]
שיר תמים ומשרה אופטימיות. כתוב יפה וזורם. הבעיה שהמלאכים עסוקים מדי, למנוע עוולות, ולפעמים אינם מספיקים לשמור על ילדים בעריסה, ומה שאנו יכולים להעניק להם, אלו רק שירי ערש.
(הערה: צריך להיות "יקיץ" ולא "יקוץ")
[ליצירה]
הלו, זה אני, כן אני כאן מולך, מעבר לזכוכית, לא, לא שם, כאן על הצג, זה לא תעתוע, עובדה, אני הרי יודע על מה דיברת,. הנה ההוכחה שלא בזבזת זמנך. אז מה רצית לומר? אני מקשיב. כן. כרגע אני מקשיב רק לך. דברי חופשי. תני לשניות להתמלא בצבע.
[ליצירה]
נוגע ללב וכתוב בכשרון רב. חיפוש שרשים מצריך תעוזה, במקום בו נעקרו העצים ביד זדונית. אבי, עליו השלום, שנולד בפולין במקום קיצוני באנטישמיותו, סרב בכל מאודו לעשות טיול שרשים. הוא עלה ארצה בשנות העשרים לחייו ואמר: "בשבילי החיים התחילו פה. ילדותי מחוקה". (משפחתו שלא עלתה איתו נכחדה בשואה).
[ליצירה]
יפעת,
תקבלי את מה שאומר לך גם כמחמאה וגם כביקורת, כיוון שעם עבודה על היצירה הזאת זו עשויה להיות יצירה מעולה.
הסצנריו של מה שמצפה צד אחד ומה שיכול או מוכן לתת הצד השני הוא סצנריו מוכר ואין סוף למופעים שלו בין בני הזוג ותמיד ניתן למצוא בו פאן חדש. את בחרת בסינדרום המראה, הוא בהחלט ראוי והצגת אותו באופן מדויק. אבל זה עדיין נראה כמו תסריט ולא כמו שיר. חלוקת התפקידים של "הוא אמר...." "היא אמרה....." נראת כמו תסריט של סרט או מחזה.
אני מקוה שההערה הזאת תעזור לך, ותעודד אותך לחשוב על סגנון השיר מחדש מבלי לאבד את הרעיון.
תגובות