[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
ניצן ופרח:
הגזמת.
tali_h:
אני מסכימה אתך שהנאצים הרבה הרבה הרבה יותר גרועים מהיס"מניקים, אבל לא עם כך שהם לא באו כדי להרוג. - עם המכות הרצחניות שהם הנחיתו שם, עם שעטות הסוסים, הזריקה מהחלונות והפיכת האלונקות, לא היה מופרך שמישהו ימות. רק בסיעתא דשמיא זה לא קרה. כדי שלא תתרחש עוד שואה חס וחלילה, צריך להבין שלצבאות שנאת היהדות ושנאת הימין אין בעיה להרוג, ובפעם הבאה - ואני כמובן מתפללת שלא - יהיו ח"ו פגיעות יותר חמורות (לא שעוורון ועקרות לא חמורים). הם יכולים בהחלט להרוג בנו בצורה שיטתית, וכדאי שנקלוט את זה, ומהר.
אם נחשוב שהשואה לא יכולה לחזור על עצמה, היא ח"ו יכולה לחזור, ואפילו על ידי אחים שלנו. מזעזע.
דוד בן הדר:
אני מבינה ושמחה שנהג הדי 9 (הדמיוני, לצערי) מתחרט ומרגיש רע עם מעשיו - רק כך אפשר להתקדם למקום טוב יותר. אבל לדעתי לא הוא ובמיוחד לא היס"מניק או החיל הם קורבנות. לכל יהודי יש בחירה חופשית, ועם קצת אומץ ומחשבה ישרה הם יכלו לסרב לבצע את הפקודה המטורפת. אומרים ששטפו להם את המוח - זה נכון, לפי האטימות הלא אנושית שבה עמדו צבאות הגרוש מול הקורבנות האמתיים - נאמני ה', אבל הם היו צריכים לעזוב את אימוני הגרוש כשרק התחילו לבלבל להם את השכל.
ואולי גם הנאצים הם רק קרבנות,
גם להם בסה"כ שטפו את המוח.
שנדע רק טוב ושמחה, בריאות וברכה!
[ליצירה]
נחמד!
הייתי משנה את המילה "מזוהמות". מישהו כבר אמר לך את זה?... זה עושה תחושה לא נעימה.
אני לקחתי את הקטע כמונולוג חמים ואוהב. מענין מה ראו בו אלה שהתעצבו.
[ליצירה]
צילום מתוק. אבל הכותרת, כשרואים אותה ללא התמונה, נראית לי ממש לא מתאימה... אני מבינה שרצית להגיד שהאם ותינוקה לבד, רק שניהם. אבל למילה "לבד" יש קונוטציות שליליות של בדידות, גלמודות וכו'. לי זה נראה דוקא חמים ואוהב ששתי הדמויות מצאו להן רגע אחד אינטימי.
[ליצירה]
וואו, איזה יופי. סיום מרגש.
את יודעת לכתוב, אבל הדימויים הדי-רגילים בהתחלה הפריעו לי (לא עד כדי כך שאפסיק לקרוא). כשאתה קורא משפטים שברור לך ששמעת כמוהם בהרבה מקומות ("הרוח המלטפת, שמש הפז" וכדו'), אתה לא מתעמק ולא מדמין את פרושם, על אף שהוא יכול להיות מאד יפה. כך אצלי לפחות. לכן הראה לי שאפילו את אותם צלילים ומראות כדאי להביע במילים מקוריות יותר, מענינות, שהעין נתפסת עליהם והמוח צריך ממש להבינם.
אבל את ההערה הזו אני לא אומרת על השורות "קולות המרעה העולה מן העמק" ו"רשרוש התבואה הנחה ברוח". הם טובים יותר, גורמים לעצור בהם לרגע.
תודה