הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מומלץ בחום נהדר! אולי טוב כך, אבל הסיום של כל בית המהיר והמותח יצר אצלי טמפו של צפיה למשהו דרמטי מאוד דרסטי. כמו בסרט מסצנה אחת אי אפשר להוריד מתח להבאה וצריך להגביר ולהגביר עד השיא, כך,לדעתי, גם בשיר וכל יצירה. אצלך אולי חסר השיא, הכל הולך לקראת--- מה? קדימה? מה יש קדימה? גמרתי לקרוא אם אכזבה קלה, חוסר. ובכל זאת המלצתי על זו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. מיוחד מאוד וכתוב מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד מרוכז מאוד: הטבע והאדם מאוחדים במכסימום. זה למשל מדוייק מאוד ולא מרושל בכלל (כבר אמרתי- התרשלות זה לא-רע זה הופך לא-פעם לרע) מה הסיבה שכותבים מרושל? השלמה? יאוש? בגרות חדשה? הבית השני גרם לי לחוש במבטך מציץ מבין שיבולים בו. כשקראתי שוב הבנתי למה - שעורה, מגלה מעט, בין השבילים התאחדו אצלי לחוויה מוחשית אחרת. (סתם מעניין) מומלץ בחום. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים, להיפך! לדעתי, כל יכולת היצירה נובעת מיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מהצד.. מי שמסוגל להסתכל מהצד מסוגל לכתוב גם עד כדי התמזגות והזדהות ברמה גבוהה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ~~~ אכן, ולא רק חילונים ולא רק חרדים כולנו, ולכולנו יש מה ללמוד מאחרים; ללא גבולות. [ליצירה]
- [ליצירה] אם תרצו, כמה שזה נשמע מפתיע, שירת חיינו ממשיכה גם בלעדינו כחלק מהקוסמוס הרחב. צריך רק להצטרף אליה... בקפיצה. [ליצירה]
- [ליצירה] ביקורת ופתרונה אין מה לומר ההתמודדות עם הנושא ראויה להתפעלות כמו הרבה שירים שלך ואין צורך להרחיב על כך. הדס, קחי נשימה, אני החלטתי להשאיר את הביקורת הדינמית והבוטחת שלי. תראי כמה שזה פשוט לבסוף.... או שלא החריזה איכזבה אותי. לא נראה לי שצריך להשקיע כזה מאמץ כדי לקרוא. עד שמגעים לסוף - החרוז הסוגר מתגנח. שני החורזים באמצע הרבה פעמים מתמלמלים כש-השני מקוטע יותר ולא משלים כמו שצריך את החרוז שלפניו. אולי זה נובע מהנסיון לשמור על החריזה החיצונית. אם כך צר לי זה לא עוזר. *************************************** שמתי לב פתאום שאם אני קורא לאט יותר זה מסתדר, אך אין בזאת לבטל לעניות דעתי את הביקורת כי במבט ראשון-שני-שלישי ועדיין נראה שמדרך הטבע והתנהלות השורות הקריאה מהירה מסקנתי היא שכך זה צריך להיות כתוב: יסתלק לו! נער רועים מן הפלך על נבלו ודוביו, שירתו הלוהבת איך העזת לחשוב שאולי ואוהבת - לא תתן בת שאול את עיניה בהלך הכיוון ברור יש כאן צורך לשנות את מבני הבתים, אלא שנראה לי שאז לא תסיגי הדס את הרצף התבניתי המאוחד, כי בית-בית ומבנהו, לא כן? או אז או שתוותרי על כך או שתכתבי כמה בתים מחדש!! בהצלחה! בעז [ליצירה]
- [ליצירה] עדין מאוד זהירות שביר, מה אם ביקורת בונה? עמוד השידרה של העולם יבש, נוקשה, מנוון, חסר גמישות. הכותבת מזהה וכואבת, אבל היא לא משוחררת מאותה מציאות. על כן באה הפנייה ל "אתה" שכן דרכו היא מצליחה לחדור את קיר האדישות, לעיתים. בכוונה אין היא מפרטת את ה"רגשות" כי דברים כאלה מוטב להם שתיקות. בלי עמוד שידרה העולם אולי אינו יציב אך הוא זוכה בשיחרור, פורקן וחישה. עתה (חוזר למקורו) יוכל העולם לבנות את חוליותיו מחדש בעדינות וברגש אמיתי שאינו מתפוגג במהרה. שיר מרגש ועדין מאוד למי שעוד מסוגל להרגיש. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק מאוד. מאוד מאוד. ושוב אני שואל את השאלה הניצחית - בבית השני, זה שיר או סיפור? רק סדר השורות הופך את זה לשיר? ומצד שני מאוד נהנתי לקרוא את זה כך. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בזה גרעין אמיתי. כי התנ"ך אע"פ שהוא ו"סיפוריו" כולו יחסי גומלין בהתגלות האלוהות, הוא גם התרחש בהסטוריה באמת וליופי יש בו הרבה משמעות. והלוואי שהיינו יודעים לחיות את התנ"ך שלנו באופן הזה. [ליצירה]
תגובות