הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכנס לגרון. אני אוהב את הדרך שאתה כותב על רגשות למרות שיש בזה הסוואה. אתה בוחר לתאר את הרגשות ולהמחיש אבל אף פעם זה לא מנקודת חולשה שלך, להיפך, חוזק. תמיד מביט על עצמך מהצד. [ליצירה]
- [ליצירה] מן הכבד אל הקל- ככל שהוא קל ככה הוא כבד. אני אוהב כשהרעיון ברור וניכר ואז אני גם מרשה לעצמי כקורא, להנות מהחרות בבחירת המילים.[לפעמים יש לי בעיה עם שפה נמוכה וסגנון זרוק, ולפעמים, אם מתמזל, יש לי את הבטחון שהמילים הם רק מסגרת לרעיון המוביל ולמרות זאת הם שם- נכונים. זה בהרגשה] הבתים הראשונים עושים כל כך טוב לבית האחרון החשוף והמביך. אילולא הם הוא היה באמת קלישאה. בקיצור- אהבתי. לא, לא הזלתי דמעה. [ליצירה]
- [ליצירה] משכר אחד השירים הטובים פה [ליצירה]
- [ליצירה] אני מזיע [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חמוד ביותר, זורם, מצלצל, ושימו לב- הכתיבה שלה הצורנית מחקה את התוכן הכתוב. יש פה גם העזה ודמיון. השיר כולו משובב נפש. מומלץ! עלי באר, ברוכה הבאה לאתר. [ליצירה]
- [ליצירה] אורז א תחיי בלעדיי הכוונה שהיא כן תחיה בלעדיך? [ליצירה]
- [ליצירה] התענגתי על החברות. [ליצירה]
- [ליצירה] לי אישית קשה להתייחס בבת אחת לכל ולכן אתמקד בחלק הראשון. אני מקווה שתמצאי תועלת בדברי ותתקני אותי במידה וטעיתי. עליה פסולת שחורה סודקת את הרחובות ושקט ירושלמי, כתמיד נשום רוחות בית והמהום משאיות. ?נדמה לי שצריך תרוץ ממש טוב כדי לכתוב שפסולת שחורה "סודקת" את הרחובות; בדר"כ היא מלכלכת, מזהמת, מזעמת וכו' ?השקט הירושלמי מנוגד לרחובות נסדקים, לכאורה. ? "נשום" - לא ברור לי כלל למי זה מתייחס. אע"פ שהשתמשת בחומרים חושיים שמציירים תמונה חיה לנגד העיניים, עולה "זרות" כללית מהפתיחה. מי יתנני כנצח את הלילה הבהיר הזה על שלוותו הדקיקה, המשתקפת בבוהק נרגילה ישנונית – על היללות הפעוטות הבוכיות שכמעט נתעלמו-נתאלמו בבליל הקולות הגרוניים מעל מכסה הביוב הסגור. אני מבין שהדוברת מזהה איזה אלמנט של "נצח" בלילה "הזה", היא מסוגלת אפילו להצביע עליו,-על נצחו הירושלמי עם כל זוהמתו (הפסולת והרעש) המלא סתירות; ישנוני ומילל, בהיר ובלול- הרי אלו השעות של כל היצורים [מצורה] לצאת מהתרדמת, בלילה כזה הברסלבי יוצא להתבודד ולעשן (סתם אסוציאציה שלי). ? היללות הבוכיות מתגוררות בביוב. אני לא מצליח לעכל את זה או שלא הבנתי נכון. "ופתאום כולנו דברנו חתולית." השורה זאת אמורה להיות שורת מחץ והיא לא. היא תלושה מהשיר. שיר שמואד מתכתב עם עצמו ופתאום נזכר ב"כולנו". זו בעיה להתחיל ב"מי יתנני"- משאלת לב פרטית, ולהשליך אותה על הכלל. ועוד. היה צריך לקרות משהו כדי שהתאפשר לומר "פתאום". אינני מבין בפוסט ירושלים ודומיו. אני כן מרגיש שדוקא הפתיחה והסיום שאמורים להיות החזקים יותר, תפארות לשיר, עמומים מדי וחסרים את העוצמה והריכוז השירי המצופה מהם. ב"ה אחזור לשאר החלקים [ליצירה]
- [ליצירה] האמת שהיא לא נראת לי מקצועית למרות שהיא יפה משהו לא טבעי כאילו פלאי הטכנולוגיה התערבו יותר מדי . אבל אולי אני טועה הכל עינין של זוית. [ליצירה]
- [ליצירה] יש מה לשפר יש מעברים דרסטיים מדי לאורך כולו. מתן. שורות יותר קצובות, ואולי שוות יועילו. הוא חזק ומרגישים את הלחימה. [ליצירה]
תגובות