יש קטע שממש אהבתי בסרט "להתחיל מחדש" שבו צ'אק נולנד יוצר אש, ושמח על היצירה. בהרגשה כמעט אלוהית הוא צועק "אני בראתי את האש"!
הסיום עם כפל המשמעות מוצא חן בעיני!
[ליצירה]
יש קטע שממש אהבתי בסרט "להתחיל מחדש" שבו צ'אק נולנד יוצר אש, ושמח על היצירה. בהרגשה כמעט אלוהית הוא צועק "אני בראתי את האש"!
הסיום עם כפל המשמעות מוצא חן בעיני!
[ליצירה]
[ליצירה]
מצאתי אותך, דוד.
ברגעים של הופתימיות אני רואה את העולם, אך עוד לא הצלחתי להתנתק מהשביל הלואט מן העמק אל על.
ברגעים מאוד אני- - -
כבר חוזר אל הדרך לנום בה בטיסה רגלית חלומית.
אבל מעולם לא הצלחתי (אפילו) לדמיין, כמוך, את העיר ככזאת ולראות בה נתיב לאחוז בהזיקוק.
[ליצירה]
" צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מררי שולט..."
רש"י: כמרירי יום: שדים המושלים בצהרים כמו קטב
מררי והוא שנאמר " ומקטב ישוד צהרים"
גורי לך ילדה... "החיפזון מן השטן" ומבול הרגשות שמערבל אותך וחותר לשלווה עלול בצהרי יום חם ומטריף להפוך לשד קטן וחסר מנוח שמוביל את כל הפוטניאל העצום לאבדון.
[ליצירה]
אהבתי מאוד
מרוכז מאוד: הטבע והאדם מאוחדים במכסימום.
זה למשל מדוייק מאוד ולא מרושל בכלל (כבר אמרתי- התרשלות זה לא-רע זה הופך לא-פעם לרע)
מה הסיבה שכותבים מרושל? השלמה? יאוש?
בגרות חדשה?
הבית השני גרם לי לחוש במבטך מציץ מבין שיבולים בו. כשקראתי שוב הבנתי למה - שעורה, מגלה מעט, בין השבילים התאחדו אצלי לחוויה מוחשית אחרת. (סתם מעניין)
[ליצירה]
הכותרת מעניינת.
זה כתוב(!!) מעביר את התחושות מעולה.. ובהחלט יכול להסתיים כך. אבל אפשר יותר- (אז למה לא?)
לדעתי כדאי לך להמשיך את זה לסיפור עמוק ומורכב.
ככה זה נחמד, שווה את הלב וזהו. הייתי מעריך את זה פי שמונה לו היה נוסף עומק וסיפור. (תנסה...)
ושוב זה כתוב מצויין.
[ליצירה]
מן הכבד אל הקל- ככל שהוא קל ככה הוא כבד.
אני אוהב כשהרעיון ברור וניכר ואז אני גם מרשה לעצמי כקורא, להנות מהחרות בבחירת המילים.[לפעמים יש לי בעיה עם שפה נמוכה וסגנון זרוק, ולפעמים, אם מתמזל, יש לי את הבטחון שהמילים הם רק מסגרת לרעיון המוביל ולמרות זאת הם שם- נכונים. זה בהרגשה]
הבתים הראשונים עושים כל כך טוב לבית האחרון החשוף והמביך. אילולא הם הוא היה באמת קלישאה.
בקיצור- אהבתי. לא, לא הזלתי דמעה.
תגובות