בת מלך אני, לא גנבת
את רגעי האושר שלי
אקבל מידך בהיתר
בפנים שוחקות.
את שלך אשיב לך,
אוהבת.
מי יתן ותהא מנחתי לרצון.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פשוט נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] משובח! "ללקק את האצבעות"! [ליצירה]
- [ליצירה] זה מעניין לראות איך כל כך הרבה אנשים לקחו את השיר הזה למקום מאוד שונה ממה שהתכוונתי! אבל זה כנראה יופיו של שיר... בכל אופן, מה שאני התכוונתי היה לתאר תחושה של חיפוש חום אמיתי ועומק רגשי אצל אדם שהוא מאוד מתוק אבל גם מאוד ילדותי וחסר עומק. את התוצאה דימיתי לקפיצת ראש לבריכה רדודה. (אולי דימוי מעט חזק ודרמטי מידי, יהיו שיגידו). ממש לרגע לא חשבתי לכיוון של ילד פגוע-מוחין אחרי תאונה בבריכה! אבל עדיין, זה שיר, וכל אחד יכול לפרשו כטוב בעיניו! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] איך קראת לי??!! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ומצחיק! היה יכול להיות יותר זורם אם הדיון הלמדני היה קצר יותר.נראה כאילו רצית לנפנף בכח בעובדה שאת בת שלומדת גמרא! אבל לא נורא... [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, ביצירותייך את שבה ומקוננת על עולם שאבד. בעצם, כל יצירותייך הם קינה אחת גדולה. כאילו את חשה על בשרך את אובדן התום, הטבעיות, החיוניות, הפשטות - כאילו היה עולם כלשהו שבו הכל היה אמיתי יותר, שורשי יותר, ואנחנו עכשיו כמו חסלט - גדלים על מצע מנותק. וזה מאוד מסקרן אותי הדס - מניין לנערה בת 17 שנולדה, בעצם, לתוך "עולם הבטון והפלדה", תחושת אובדן חריפה שכזאת? על מה את בעצם מתאבלת כל כך? או שאולי אין זה אבל אלא כמיהה, לאיזו אותנטיות שמעולם לא חווית, ולכן את מציירת אותה לעצמך ככזו שהתקיימה בעולמות אגדיים ואיננה עוד? [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד נכון... ויפה! [ליצירה]
- [ליצירה] סער פנימי מאופק, המיה כלואה. מאוד הבעתי.אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא סותר את האהבה והאמת והטוהר. (אלה דברים שאתה יוצר!) [ליצירה]
