[ליצירה]
מיכל -
זה אם הקורא קצר-רוח. לסיפורים של טל יש קצב פנימי משלהם - נכון, איטי יותר. אבל שווה לקחת נשימה ארוכה ולהקשיב לו.
למרות זאת, לפעמים צריך לשים גבול גם לזה. ובמיוחד להמנע מחזרות רבות על אותו תיאור - זה באמת מיותר...
[ליצירה]
חמוד. גם כתוב נחמד. ו-זה בסדר. יש הרבה מסלולים. כשיהיה לך משהו ששווה לך בשבילו לקום - זה יקרה בלי צורך להכריח את עצמך. ככה נראה לי. צריך אומץ לשאול את עצמך מה אתה רוצה לעשות ולא ללכת במסלול שאחרים בחרו בשבילך. ואצל חלק -מ זה לא מצריך אומץ אלא זה פשוט האנשים שהם: *לא מסוגלים* לעשות דברים שאין להם הנעה עצמית לעשות אותם. אז אתה כנראה מהסוג הזה.
[ליצירה]
ואולי דווקא יש פה אמירה - אולי על איך שאדם יכול להיות שבוי בדימוי שהוא ברא לעצמו, ולהכנע לו, ולפגוע בעצמו ובאחרים, גם כשהוא רואה איך אפשר אחרת...
[ליצירה]
חוצפה.
"ראוי היה יום ה' באייר שהוכרז בו על הקמת המדינה שיעשה בו נס ויופיע המשיח"? מה כל כך "ראוי" בו? המסגרת המוסדית והשלטונית של המדינה אינה יהודית, למרות שיוסדה ומנוהלת ע"י אנשים ממוצא יהודי. ונראה מגמת פעולותיה של המדינה נוגדת את מגמת הגאולה ולא מקדמת אותה.
ו-שמע, הקביעה הזאת, שנתת לה ע"י העיצוב החיצוני מעין תוקף של אמת מוחלטת כמו דברי חכמינו, הקביעה שכביכול היה ראוי שמשיח לא יבוא ח"ו כי יש כאלה שאינם "אומרים שירה" והלל על הקמת אותה ישות שלטונית שתיארתי לעיל, הקביעה הזאת היא ממש חצופה!!
[ליצירה]
מעניין. נראה לי שהבנתי.
החידלון. כמו ה"לא-כלום" שכילה את פנטזיה. זה מפחיד. כאילו אנחנו צריכים להאחז ב"יש" הזה כי אנחנו מפחדים מהאין, מהלא-להיות, מחידלון. אבל נמשכים אליו באותה מידה, אולי בגלל הפחד. - הוא הרי נמצא ב"טבורו של היש". אי אפשר לברוח...
תגובות