לפעמים אני מכוערת.
אפאחד לא היה מסתכל עלי אם היו יודעים כמה אני מכוערת לפעמים.
ינואר 2005
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אם אני מבינה הייטב את כוונתך, אז לפעמים גם אני חשה ככה.... כשזה קורה, אני משתדלת לחשוב על חברותיי הטובות ביותר, משום שהן יודעות את כל סודותיי, ובכל זאת- הן עדיין עומדות לצידי. זה משפט שראיתי איפשהו, שחברים טובים באמת זה אלו שיודעים עלייך הכל והם בכל זאת חברים שלך.... ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] כולנו, נראה לי. אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים. [ליצירה]
- [ליצירה] עומר, לא ממש הבנתי את התגובה שלך, לצערי. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. זה טוב. סוג של חזרה לטוב, אולי..? [ליצירה]
- [ליצירה] "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אימי נחרו בי, שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה " – שחורה מבחוץ ויפה מבפנים.. השחור הוא רק זמני ועתיד לרדת.. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה... ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע! [ליצירה]
- [ליצירה] המשך טוב לשיחתנו מאתמול אני כל-כך מכירה את זה. וזה מזכיר לי את אחד ההרהורים שכתבתי לא מזמן: נרפאתי. עכשיו אני נורמלית. כבר מזמן לא הייתי נורמלית ככה. כל-כך נורמלית אני עכשיו, שאני לא מבינה מה כל-כך נורמלי בי ולמה פתאום זה קרה יום אחד שנהייתי נורמלית. אני משתתפת בצערך על היעדר המילים, אבל אני חייבת לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת את השירים שלך, אני מאוד-מאוד שמחה שאתה מאושר. (: [ליצירה]
- [ליצירה] איש התווים- בדיוק! הבנת את הכוונה. תודה רבה על התגובות והמחמאות. זהירות שביר- צר לי לשמוע, אני מקווה שזה מאחוריך. גועל לא היה המטרה העיקרית שלי בשיר, וחבל אם זה מה שעובר. טוב לשמוע את זה מכם. חוצמזה, אני ממש לא מתעקשת על הסיווג, קרה כבר שפרסמתי תחת "קטע" ובתגובות כתבו שזה "שיר" ושיניתי בהתאם. אז אני אעשה את זה גם הפעם לכיוון ההפוך. אבל חשוב לי להגיד, ששיר בעיניי הוא לא רק עם מבנה מוגדר וחריזה וכו', ובמקרה הספציפי הזה המבנה (או הצורה) אמור לשרת את הרעיון ולהיות מותאם לו. שוב תודה לשניכם על הביקורת הכנה והבונה, ועל ההזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] חמודי! גם אני בעד פתקים. וגם אם הבוסית לא אוהבת, אני בטוחה שיש מי שישמח לקבל פתקים נחמדים שכאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] קפצתי לביקור נוסף וגיליתי שלא השארתי כאן תגובה. אז רק שתדעי שבעיניי זה פשוט שיר נפלא. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש נהניתי מהקטע הזה ולכן אני חושבת שכדאי לשפצר את הסוף שלו. רק את המשפט האחרון. ודרך-אגב- זה די מוכיח שהצליח לך "עידוד ההשראה". [ליצירה]
- [ליצירה] החלטת הסיווג היתה די שרירותית, למען האמת. נורא כיף לי עם התגובות שלך, תמשיך... (: [ליצירה]
- [ליצירה] ואני דווקא הייתי מוותרת על הבתים השני והשלישי, למרות שהם יפים. שלושת הבתים האחרים (הראשון והשניים האחרונים) פשוט מופלאים ואפשר בהחלט להסתפק בהם, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי עצוב. אני איתך, גם מחכה שייגמר כבר האפור הסגרירי הקודר המסרבל הזה. משקולות אכן יכולות להיות מתוקות ושרשראות ברזל הופכות לפעמים להיות קלות ורצויות. אני מקווה שאת לא מפסיקה להרגיש גם את הצד החיובי שבהן. [ליצירה]
- [ליצירה] זכותך המלאה. אבל בעיניי החיים הם הכי חשובים ולדעתי המחויבות הראשונה של הורה צריכה להיות כלפי ילדו. נראה לי הגיוני שהורה אמור לאהוב את ילדו ולשמור עליו מכל משמר. [ליצירה]
תגובות