ברגע הראשון הרגשתי תמימות,
מבט נוסף בתמונה, גרם לי לחשוב שיש כאן יד זרה,
לא הרגשתי שילד יכול לתקוע את הכף כל כך חזק,
עמוק ישר.
אז עם מה נשארתי?
מחשבות. (גם משו, לא?)
מיוחד (בצורה הטובה של המילה :))
אני הסתכלתי דווקא על זה שהרקע מטושטש והכף חדה. כאילו, כשאתה ילד העולם שבחוץ נראה הרבה פחות חשוב לעומת העיסוקים היומיומיים שלך שנראיים לך כמו כל העולם.
מקסים.
אני הסתכלתי דווקא על הניגוד בין החול לכף - מבחינת החומר.
חול - זז חי תמיד היה...
כף - פלסטית, מדוייקת, סימטרית, המצאה חדשה שלא מתכלה....תקועה...
ממש אהבתי!
מדהים!
אהבתי את הפוקוס המעולה, החול מקדימה חד ומאחור מטושטש. [זה כאילו הילדות כבר מטושטשת, אבל הנה בצבוץ של ילדות עולה ונעשה שוב חד].
והסימטריות מעולה.
לאהודות.
[ליצירה]
ברגע הראשון הרגשתי תמימות,
מבט נוסף בתמונה, גרם לי לחשוב שיש כאן יד זרה,
לא הרגשתי שילד יכול לתקוע את הכף כל כך חזק,
עמוק ישר.
אז עם מה נשארתי?
מחשבות. (גם משו, לא?)
[ליצירה]
מיוחד (בצורה הטובה של המילה :))
אני הסתכלתי דווקא על זה שהרקע מטושטש והכף חדה. כאילו, כשאתה ילד העולם שבחוץ נראה הרבה פחות חשוב לעומת העיסוקים היומיומיים שלך שנראיים לך כמו כל העולם.
מקסים.
[ליצירה]
אני הסתכלתי דווקא על הניגוד בין החול לכף - מבחינת החומר.
חול - זז חי תמיד היה...
כף - פלסטית, מדוייקת, סימטרית, המצאה חדשה שלא מתכלה....תקועה...
ממש אהבתי!
[ליצירה]
מצטערת, כאן זה לא פורום מפוני גוש קטיף (למרות שקל להתבלבל לפעמים) ועם כל אהדתי לרגשות הקשים, זהו אתר אומנות. ומבחינה זו, אין בצילום הזה ולא כלום.
[ליצירה]
אחד הדברים הראשונים שלמדתי בצילום היה, כי לא כל תמונה חייבת להביע משהו. ויותר מכך, רובן המוחלט של התמונות הן בגדר תיעוד ותו לא. הרעיון הוא לעשות את זה בצורה מעניינת ואיכותית (אור-צל, זוויות צילום וכו'), אבל מסר הוא בגדר "מותרות". מה לעשות שלא תמיד נקלעים לך לפריים מתנחל ושמאלני בחיבוק אמיץ..
דעתי האישית? אני ציידת רגעים, ולא צלמת. לכן כל צילום שלי צריך להביע משהו, אם לא מסר אז תחושה. בצילום הזה יש משהו רך ומרגש מבחינתי.
אם לא הרגשת בכך, כנראה שלא הצלחתי להעבירו, ומקבלת את הביקורת באהבה.
תגובות