סובו ציון ועריה, הקיפו כפריה
כי בא השמש ממבוא מזרח
ויעל אל פני תכול רקיע
להאיר יושביו ברחמים רבים
לשמח לב יתום ואלמנה
לצבוע העולם בצבעי הטבע
ולבשר על גילה וגאולה
02-6
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
קר ויקר
איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת)
בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב:
"אמשול בכוחות"
[ליצירה]
ובכן
בין השיטין ניתן למצוא את הסובטקסט המעלה פרשנות פואטית כדלהלן:
ניכר כי היו אלו שני אנשים מבוגרים שחיפשו מעט נחמה ונועם בחייהם ולכן עברו לגור ביחד לאחר שבני זוגם האחרים עזבו אותם.
כל אחד נשא עמו/הביא עמו מטען כבד מן העבר, אך במקום להניח אותו מאחור, הם פשוט פתחו אותו האחד בפני השני ובכך נפתחה תיבת פנדורה של ריב ומדון כשמטען לבו של הגבר מאיים לעלות על גדותיו.
האיש ביקש בסך הכל לארוז את המטען עם חפצי העבר ולעזוב עמו...
[ליצירה]
זה מאוד יפה, הזמן הקודם שמת,היו ואינם, שגדר הזמן מונעת ממך להגיע וללטף את הימים ההם.
יש מידה של גלוריפיקציה בשיר, וזה בסדר, רבים שעוברים גדר בחייהם ונכנסים לתקופה קצת קשה או קצת קשה מאוד יוצרים גלוריפיקציה לתקופתם הקודמת