קול הדממה
יחד עם
קול הצעקה
מהלכים בדוק
מעיי החורבות
אל איי התרבות
שנותרו
פזורים
בין ת"ש לתש"ה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין. שיר מעניין ואמיתי, מצב עכשוי שאולי יעבור פעם, אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] משחק המילים יפה בתוך השיר, ומשמעותי. לא כל כך אהבתי אותו ככותרת, זה חושף את הקלפים מוקדם מדי, לטעמי. בכל המקרה- השיר כשלעצמו טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! אהבתי את השימוש בצמד "עיים- איים" שבת שלום ומבורך! (-: [ליצירה]
- [ליצירה] דב- מה קרה? למה זנחת את הכיסוי? את השיר הזה, צריך לקרוא כמה פעמים, כך עשיתי ולעניות דעתי כדאי להוריד את השורה השניה- "וידידו", זו נראית, בעיני, מילה לא קשורה להרגשה של השיר, מילה שקצת הופכת את השורות-זו שלפניה וזו שאחריה לילדותיות, במקום לדרמטיות ומלאות משמעות... תחשוב על זה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא דב ממש נפלא וריאציה של המילים , השימוש בעיי לאיי ושנים המצביעות על כוונתך! אהבתי מאד . תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] קמט כמניפה מניף את שנות החיים הלאה הלאה כנחלי מים היורדים מן ההר וכנחלי דמעות אל ים השנים. [ליצירה]
- [ליצירה] פחחחחח :-) דריידל עדיין לא אמר את מילתו האחרונה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה בהחלט קשה עד מאוד שיהיה רק טוב [ליצירה]
- [ליצירה] רב תודות לליוארה, ליאת וצחית :-) הוא נכתב לפני שנתיים וזכה רק עכשיו ל"הכרה" [ליצירה]
- [ליצירה] --- למות או לכבוש את ההר (יש אמרה כזו) שיר כל כך דימויי ונהדר! אהבתי את הסוף: אם תמצאו את גופתי ונשמתי פורחת דעו שנגעתי בהר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אחוזה שרעפים יושבת בכורסתה הראש בעננים הרגליים באוויר ההגיגים נוזלים והיא עודנה שם [ליצירה]
- [ליצירה] ---- ואו , צריפין בגשם :-)הש.ג המצונף ב"מלונתו" ולאחרי הגשם -ריח האקליפטוס יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] שלי - לא כל האולפניסטיות חושבות על בחורים ולא כל הבחורים חושבים על אולפניסטיות... [ליצירה]
- [ליצירה] ---- זורם, פיוטי ורגיש מאוד, משולב בקודש וברוחניות. לעניות דעתי- לא הרבה היו מבינים את השורה האחרונה, ואולי, אולי זה מה שהיה שולח אותם לחקור ולקרוא שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר זורם מלמעלה למטה: בתחילה השחף הוא מלך העולם המביט אל כולם מגובה השמיים ודואה בשמי המרום שלו. אך לפתע בשיא גדולתו ורום הודו הוא צונח לארץ, הוא מנסה להיאחז במשהו אך לשוא. כאן בא לעזרתו/באה לעזרתו הדוברת בלשון של "רוצה". מזכיר את המשפט שהוא גם בעצם שם ספרו של עגנון: "והיה העקוב למישור" [ליצירה]
תגובות