קול הדממה
יחד עם
קול הצעקה
מהלכים בדוק
מעיי החורבות
אל איי התרבות
שנותרו
פזורים
בין ת"ש לתש"ה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין. שיר מעניין ואמיתי, מצב עכשוי שאולי יעבור פעם, אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] משחק המילים יפה בתוך השיר, ומשמעותי. לא כל כך אהבתי אותו ככותרת, זה חושף את הקלפים מוקדם מדי, לטעמי. בכל המקרה- השיר כשלעצמו טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! אהבתי את השימוש בצמד "עיים- איים" שבת שלום ומבורך! (-: [ליצירה]
- [ליצירה] דב- מה קרה? למה זנחת את הכיסוי? את השיר הזה, צריך לקרוא כמה פעמים, כך עשיתי ולעניות דעתי כדאי להוריד את השורה השניה- "וידידו", זו נראית, בעיני, מילה לא קשורה להרגשה של השיר, מילה שקצת הופכת את השורות-זו שלפניה וזו שאחריה לילדותיות, במקום לדרמטיות ומלאות משמעות... תחשוב על זה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא דב ממש נפלא וריאציה של המילים , השימוש בעיי לאיי ושנים המצביעות על כוונתך! אהבתי מאד . תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] אלי סיפה של ציביליזציה שוקעת מול שמש וקרחון מכרית בקצה תקופתה נוגעת צוחקת, אינה מודעת לאחרית. ולגבי כנרית-מניסיון אני יודע שככל שהיא בריאה ומאושרת היא מצייצת ומזמררת :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ומפתיע :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- לי נראה כי הכיבוש הוא כקתרזיס עבורך ועבור השמאל הקיצוני מיליטנטי, שאלמלא כן לא הייתם יודעים את נפשכם הכיצד לתעל אל תחושות האשם הכבדות שלכם על היותכם קיימים כאן על אף הכל. מיותר לציין כי תחושות אשם היו מנת חלקם של יהודים רבים בכל מהלך ההיסטוריה, עוד לפני היות ה"כיבוש" [ליצירה]
- [ליצירה] המלצה להקי עננים שטים על הרקיע; מעבר לתהומות הרים, השמש עולה. מעל שְדוֹת ירוקים, רוח רענן רוחפת. נחלים ופלגי מים, שבים לתהילה. השיר פותח בשיט לא שגרתי, שיט של עננים על פני רקיע, ואז בא תורו של השחקן השני בהצגה -השמש העולה אל במת היר מבין תהומות ההרים שדומה כי סיימו את תפקידם עוד לפני שהצגת השיר החלה לעלות (כנראה בשיר הקודם היה להם תפקיד מסויים) כעת אנו מגלים את התפאורה של השדות הירוקים ורוח רענן רוחפת ונחלים ופלגי מים השבים אל גדולתם ואל התהילה (מן רטרו שכזה) גשמי חורף, בזעף - מטחו מכה בארץ. הקשת, בענן, קמרונה מתנוסס. הנהרות נישאים על גדותיים. ססגון התפרחת, שטיחו פורש. חלק שני של ההצגה, גשמי חורף מכים ומטיחים, אך לא לזמן רב, כי מיד מופיעה הקשת בענן ואנו שוב מגיעים אל הנהרות ואל שחקן שהיה לו רמז בבית הקודם (שדות ירוקים) אך כאן אנו מגלים מה מכילים השדות הללו (ססגון התפרחת) עמודו של השחר, בלב שממה בוקע. עם רדת הליל, מסך כוכבים נדלק. בשחקים, עדר צאן במרעוליו פוסע. העולם - מבּוּעוֹ לא נפסק... כעת בחלק השלישי אנו מגלים באיזה חלק של יום מדובר, זהו החלק של השחר, וכן אנו מגלים שמדובר בשממה, אולי יש כאן העברה לאיזור נוף אחר, אולי השדות הירוקים היו שממה בעבר... ומיד יש כאן קפיצה אל רדת הליל, ומסך נופל על במת השיר, זהו מסך העשוי כולו כוכבים הנדמים בעיני המשורר כעדר צאן הפוסע (משום שרבים מן הכוכבים הם כמובן כוכבי לכת ) וכאן מגיע הפאנץ' ליין שאומר: "העולם מבועו לא פוסק" כלומר, תמיד יש תזוזה ושינוי בעולם, העולם הוא דינאמי, מעורר השראה בלתי נפסקת. [ליצירה]
- [ליצירה] ללימור, משה ללוביץ, לאה ואמא שלום תודה רבה על המשובים! [ליצירה]
- [ליצירה] זורם. מעביר את המסר. השם שנזכר בשיר (מזל) מסיים היטב וחותם את השיר [ליצירה]
- [ליצירה] ככה? בלי לנמק מדוע? אני לא רוצה לרדת לרמת התגובות שלך. רק אומר כי בסיפורים, המונולוגים שלך. בהם שיתפת אותנו בחייך, חשפת את עצמך לכמות לעג ו"ירידה" במידה ניכרת. אלא מאי? החבר'ה כאן הם איכותיים ולא ידרדרו ברמה. [ליצירה]
- [ליצירה] השוואה מטורפת. כל מי שמשתמש בשואה ומשווה אותה לאירועי היומיום יש לחשוד ולפקפק במידת המוסריות שלו [ליצירה]
- [ליצירה] מה כבר , לאן נמוך יותר מזה יכולת להגיע? השאלה היא מה כבר קרה ביום הזה? מה עשית? ואם תשאל הרבנית (בתש) מה עשית. מה תאמרי לה? ומה תאמרי לי? ומה תאמרי למר שמואל ירושלמי? והעיקר- מה תאמרי לפני היושב במרומים? [ליצירה]
- [ליצירה] --- סיפור נסיעה בחורף, תוך נופי המדבר האפור אל היעד ואל המנוחה. אגב -לתכנית ההיא קראו "פומיקי" ולא פומיקה :-) [ליצירה]
תגובות