"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
קצת. התרגשתי מאוד.
התמונה היפהפייה הזאת נתנה לי אמנם תחושה של גוש, במיוחד תחת הסיווג "הספד", אבל אין ספק שזה מרגש לראות את החממות עומדות מחדש על תילן.
אתמול הייתי בסיטואציה ההפוכה, והכאב - בל יתואר. לעקור חממות ממקומן, ולראות בכאבו של בעל החממות, זה על הפנים..
[ליצירה]
טל, לא התכוונתי לזעזע עד כדי כך..
פשוט ישבתי מול המאוורר ובהיתי בו, והרגשתי שאם אני לא עושה עם עצמי משהו מועיל אני פשוט נכנסת לתוכו בכח...
לא שהשיר הזה זה משהו יותר מועיל, אבל לפחות עוד יש אצבעות...
[ליצירה]
ניצן, אנחנו דוקא השתדלנו לומר "אין מחסום לכיסופים".
תמי, הרב קמינצקי אומר שאנחנו "משוב"חים", לא שב"חים...
חבר'ה, לא להתייאש, אמנם יש חורבן, ויש כאב, אבל בכח האמונה ועם הרבה סיעתא דשמיא כבר נחזור!!!
[ליצירה]
בגלל העדינות וההתייפיפות של הציבור שלנו הלך הגוש.
אתה טועה, ובגדול. אנחנו יותר מדי אוהבים. נכון שאין כזה דבר יותר מדי, אבל אני מתכוונת שצריך לדעת להיאבק בדיעות שונות, ולא לקבל הכל. נקודה. נכון שצריך לאהוב, אבל אסור לגרום לכך שיאבדו האידיאלים למען האהבה.
ואגב, היום, אחרי המאבק עצמו, דע לך שהוא היה מאבק אוהב שבא לי להקיא. יותר מדי קיטשיות וחיבוקים עם חיילים. סוג של צביעות!
[ליצירה]
יעלי, אני מצטרפת לא ב ג הלוי.
אני שונאת אנשים באתר שמרשים לעצמם לרמוש כתיבתם של אחרים.
צופיה - אז מה אם את עורכת???
אני דוקא רואה בעין יפה את פתיחת השיר בו' החיבור. זה מראה שיש משהו לפני.. שהשיר לא מנותק מהמקרה עצמו.
חוצמזה, אם לא ידוע לך, יוצרת מוכשרת שכמותך, לפעמים דוקא השימוש בפסיקים אינו אלא קוטע את השורה.
מה גם שהשימוש בסערה כדבר טוב - שובר את הרעיון המוכר, והוא זה המוסיף נופך לשיר.
וצופיה, על הערתך האחרונה רק הוסיף, שמה לעשות שהסוף נדוש?? לכולם אהבות ולב שבור..
תגובות