רציתי לדעת
שהכל לטובה.
כך אמרו פעם
הזקנים,
אלה שעוד האמינו
שהכל לטובה.
כן, היו כאלה..
מוזרים.
זקנים
מאמינים.
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון, והביצוע טוב. [הערה קטנונית אחת: צ"ל א ל ה שעוד האמינו, לא אלו. זכר=אלה, נקבה=אלו [ליצירה]
- [ליצירה] "עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא') [ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים] [ליצירה]
- [ליצירה] שיואו.. מגניב. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. זה ממש כתוב בטעם. (טעם טוב, זתומרת..) "ופה אני יושב, בין קפה לקפה עם דף ועט ולב מתרפה נפל בי הכח להרים את ראשי עייף אנוכי מדברים שביני לביני." כל הקטע הוא בצורה פאסיבית - "דברים נכתבים", ואילו כשזה מגיע אליך אתה כאילו אקטיבי, אתה הפועל, אך למען האמת פעילותך נובעת מתשות הרוח, מעייפות ודלות החומר. נהדר! אבל - "מהלך חיי נמצא בין התלמים"- סופו של דבר לא נמצא בידך. בצורה פאסיבית הוא פשוט שוכן בין התלמים. עד שיבוא בעל הנפשות ויטלטלנה. נהדר. אהבתי עד מאוד!! [ליצירה]
- [ליצירה] קצת, הרעיון יפה, אבל יש בעיה קטנה לדעתי. השם שנתת לצילום הוא חי צומח דומם. חי - היונים צומח - העץ דומם - המכונית הבעיה לדעתי היא שהמכונית לא ממש דומם בתמונה, היא מטושטשת כי היא מן הסתם באמצע נסיעה, וזה די שובר את הרעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] דבר ראשון - עם הדס. דחוף. דבר שני - קטע נפלא. כתוב טוב. הלוואי והוא באמת לא יעניש אותנו כפי מעשינו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. הכאב מובע בצורה ברורה ועם זאת עדינה. שימי לב: "ואל מול פניו התמהות". את המילה "ואל" ניקדת בפתח. נדמה לי שזו טעות.. [ליצירה]
- [ליצירה] מוצלח ביותר. מבינה את הרצון להתבטא ע"י הכתיבה. (לעיתים אני מרגישה כ"כ חסומה..!) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, נורא ואיום. אבל הכתיבה מצויינת! הניקוד, מוסיף המון. [ליצירה]
- [ליצירה] נהורא? נדמה לי שזה באזור מבוא חורון. [ליצירה]
- [ליצירה] בכיף. פתאום קראתי - והופתעתי... (בהמשך לקטע שאין לו שם?) [ליצירה]
- [ליצירה] להאמין. זה הדבר האחרון שעוד נשאר!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש מבינה את ההרגשה. לפעמים אנחנו בטוחים שיש מסביבנו חברים טובים, שנישאר בקשר לנצח, ואחרי רגע, נדמה כאילו ה"מצח" חלף... ופתאום נראה כאילו כלל לא היינו מעורים בחברה הזו, שחלפה. היטבת לתאר את התחושה. יהיה טוב! :) [ליצירה]
תגובות