"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
"עת כי יתקפו היאוש, ויאמר יעקב: אולי זהו גורלו - ללכת על גחון, ללחך עפר? ישא ישראל עינו, אל הזקנים שבדור, אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם ורוממות שאיפותיהם, מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה - אז יכיר את תוכן חייו" (אדר היקר למרן הרב זצ"ל עמ' כא')
[ויושם לב לשימוש במושגים יעקב וישראל בדבריו הק', ע"פ דברי הספורנו הידועים]
[ליצירה]
אביב וסתיו, אהבתי מאוד.
מתלבטת אם לומר.. אבל הפריע לי קצת שהחרוז בבית האחרון צולע.. זית - זית... זה לא מספיק מעולה..
לעומת כל השיר שהחריזה נשמרת בו מאוד מאוד יפה.
[ליצירה]
בועז, דבר ראשון תודה.
קצת קשה לי עם שיר שמחולק לבתים, אני בדר"כ אוהבת לזרום עם הכתיבה ולא לגדוע אותה עם חלוקה לבתים ומקצב..
"הן" אחרי "כאילו" ממש לא בא בחשבון. "הן" - לשון נקבה, אתה מתכוון לשעות הקשות.
אני מתכוונת למצוקה. לאובדן.
[ליצירה]
תמי, ראיתי שההערות ארוכות אך הרשתי לעצמי גם משהו.
אהבתי את הכתיבה אבל הרגשתי שחסר משהו..
אולי הייתי מוסיפה עוד שתי שורות או לפחות מסיימת בנקודה.
שמתי לב שאין פיסוק לאורך כל היצירה וזה טוב ויפה לדעתי, אבל זה נותן תחושה שהיצירה לא נגמרתת.. כאילו אני לא יודעת איפה הטון הסופי.
חשבי על כך.
[ליצירה]
קצת, הרעיון יפה, אבל יש בעיה קטנה לדעתי.
השם שנתת לצילום הוא חי צומח דומם.
חי - היונים
צומח - העץ
דומם - המכונית
הבעיה לדעתי היא שהמכונית לא ממש דומם בתמונה, היא מטושטשת כי היא מן הסתם באמצע נסיעה, וזה די שובר את הרעיון.
[ליצירה]
קצת. התרגשתי מאוד.
התמונה היפהפייה הזאת נתנה לי אמנם תחושה של גוש, במיוחד תחת הסיווג "הספד", אבל אין ספק שזה מרגש לראות את החממות עומדות מחדש על תילן.
אתמול הייתי בסיטואציה ההפוכה, והכאב - בל יתואר. לעקור חממות ממקומן, ולראות בכאבו של בעל החממות, זה על הפנים..
תגובות