[ליצירה]
"מה אתה עושה כאן? אני גר כאן"
"איך הזמן עובר כשנהנים"
"שניה,תן לי לחשוב. חלפה שניה"
כבר הייתי על סף להתעצבן על כל המשפטים הכ"כ בנאלים האלו, כשהבנתי שזה בדיוק מה שניסית לעשות :-)
[ליצירה]
נו באמת.
"כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.).
"התעכבות"? אולי עיכוב.
החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה.
[ליצירה]
להלן תגובתי:
"כשמתעסקים במילה,פרוזה, מחזה-תסריט, מערכון, הרי המילה היא מודרנית ואין מקום לאוונגרד"- זו קביעה המבוססת על הנחה שאינה מוחלטת.ההגדרה לאומנות מודרנית איננה בהכרח פוסט- למעשה, גם לומר "הגדרת אומנות מודרנית" זה בגדר אוקסימורון, מאחר והמודרניזציה מתפרטת לעשרות הגדרות שהן חוסר הגדרה ברורה. (כדוגמא קיצונית, גם ריאליזם אבסולוטי נחשב למודרניות בעיני אחדים).
"...בנקודה של פתיחה, אמצע וסיום ורצוי שיהיה גם סיפור. ההגדרה הזאת היא בהחלט אנטי אוונגרד".למה? מכתיבים לך את המסגרת, מקובל ומובן, אבל לא את התוכן! למה שלא תכניס בה את הפן האישי,המורד,המהפכני והמתריס שלך?? לא זכיתי להכיר את פליד, אך בטוחני שכשיצר את המבנה הנ"ל לא התכוון לדכא יצירתיות,אלא להיפך.
"אני כתבתי הומור לא סאטירה"- אני מתקשה לראות זאת. הסאטירה באה להניח אלמנט חברתי על השולחן, וע"י לעג לעוררו למודעות. הומור, בא לשמח, מבלי כל אמירה. ואתה עצמך אמרת כי "הכנסתי סיטואציות
ישראליות סתמיות המעידות על העדר תרבות עומק"- כן באת לומר כאן משהו!
לאור כל הנ"ל-כן, אני תובעת גם ממערכון להיות אוונגרד (אם זו כוונת היוצר).
אני מעריכה את העובדה שהגבת בצורה קונקרטית ונטולת השתלחויות.
תגובות