MoonMan
לביא זוהר
-
"כשרוני בפוטנציה, לא משקיע מספיק"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האנשים למטה, על המזח פשוט מדהימים. הדיוק שלהם, הקווים. הם נראים ממש אנושיים. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה לא איור ל"מון" של מאיר פרידמן. נחמד ששאלת. [ליצירה]
- [ליצירה] זה איור ל"מון" של מאיר פרידמן? דימיינתי אותו שונה... [ליצירה]
- [ליצירה] ראיתי את כל החזותיות שלך וגם את כל השירים קראתי אהבתי ונהנתי תודה על כל תרומתך מאיר. שלך: חיים אכן כל העולם במה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. הזכיר לי שני דברים: המופע של טרומן (סתם ככה) ו - "כשא-להים ברא את החושך, הוא ברא לנו ירח שנראה כמה אנחנו בודדים"... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אהבתי מאוד תודה על הציור המקסים [ליצירה]
- [ליצירה] ציור יפה מאוד הדיוק באנשים, מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר לי איזו יצירה כאן שנקראת " הנער שעל הירח" [ליצירה]
- [ליצירה] המצויר הוא אני, אם להודות באמת... מי, יש לי הרגשה שייפית אותי. במציאות אני הרבה פחות... יפה? בובתי? אבל בתור ציור שלא קשור אלי, אהבתי (: צריך קצת יותר תלת מימדיות בחולצה, הייתי אומר. [ליצירה]
- [ליצירה] למה לחשוב שאני בת? רק בנות מציירות יפה? [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון טוב, אבל. כל פעם מגניב אותי היצירתיות שלך, כי באמת יש לך רעיונות יפים מאחורי היצירות. אבל את תסלחי לי על קצת מילות ביקורת, נכון (: ? שני דברים עיקריים הפריעו לי. ראשית, האדם בתפקיד כלי השח-מט לא מספיק שמוט. כפות הרגליים כן, וגם המשיכה בחולצה, אבל איכשהו הוא מחזיק את הראש שלו יותר מדי בכוחות עצמו... וגם נמצא שמאלה ממה שהוא היה צריך להיות אם באמת היו מרימים אותו ככה. בקיצור, מפריע. שנית, קווי הפרספקטיבה. הם רק בכאילו נכונים, וזה ממש מפריע למי שמסתכל בתשומת לב. למשל, הקו שמתחיל בפינה השמאלית למטה, נעלם איפשהו מתחת ליד. גם שני הקווים מימין לו מתלכדים, בתיאוריה, בערך במרכז התמונה, שזה שמאלה מאיפה שציירת את ההתלכדות. בקיצור, לא כל הקווים מתלכדים לנקודת המגוז, כמו שזה נראה במבט שטחי. אבל היצירתיות שלך מוצאת חן בעיני (: [ליצירה]
- [ליצירה] כשרונית אני לא, אבל אם התכוונת כישרוני, אז תודה על המחמאה (: [ליצירה]
- [ליצירה] אני אנסה להסביר לך, למרות שזה הורס את ההבנה העצמית של כל אחד + זה ישמע פלצני להפליא. קודם כל ניתוח קצר. האישה הזקנה (כן זו אישה) נזכרת בזמן מוקדם יותר בחייה. בית הקולנוע לא נמצא באמת מאחוריה, כפי שאפשר לראות ע"י ההפרדה של ה"הילה" שמסביב לראשה. בזיכרון יש בית קולנוע, ובו סרט קלאסי ישן עם זוג אוהבים מתנשקים. סוף ניתוח. הרעיון. או שהיא נזכרת בזמנים בהם היתה הולכת לקולנוע - כנראה עם אהובה, כפי שאפשר ללמוד מהסרט. נזכרת בימי החיזורים והאהבה בצעירותה. אם זה הרעיון, אז זוהי בעצם נוסטלגיה שמעוררת חיוך ועצב במידה שווה, וקצת מלנכוליה. אבל יתכן, שהאשה הזקנה הזו היא השחקנית בסרט. אם זהו הרעיון, זהו מבט מעט מפוכח על היופי האנושי, למרות שגם מעט מנחם. פעם היא הייתה יפה ונערצת, ועתה היא זקנה כמו שקורה לכולם. מצד שני, יכול להיות שהיא נזכרת בזה לא כהשוואה למצבה הנוכחי, אלא בסיפוק, שהיא הספיקה לנצל את ימי הזוהר שלה. ויכול להיות שהענין הוא בכלל אחר, אבל זה מה שעלה במוחי כשאני ציירתי את זה. אתה מבין, רובינהוד יקר וצעיר שלי, הרעיון מתפתח תוך כדי העבודה, ולא לפניה (לרוב). עזר? [ליצירה]
- [ליצירה] דה וינצ'י, לשיפוטך. [ליצירה]
- [ליצירה] הרקע השחור, כמו כל הציור, הוא בעיפרון. ותודה רבה ((: [ליצירה]
- [ליצירה] נייס. הטקסטורה של העץ טובה, הטקסטורה של הציפור.. קצת פחות. ומי זה יגלי? [ליצירה]
- [ליצירה] הו, לא, הציור צויר בהשראת העין של אשר, במודע ובמתכוון. הוא גאון (: . תסתכל טוב, תראה את אדון מוות... [ליצירה]
- [ליצירה] * שלוש פעמים קריאה. ככה זה כשמשנים מפעמיים לשלוש. [ליצירה]
תגובות