[ליצירה]
איזה כתיבה יפה...
מאוד ציורי - ממש מצליחה לראות את ההתרחשות מולי!
איזו לשון מיוחדת כמעט כל שורה זרקה אותי אל רעיונות תנכיים...
והסיום כ"כ חזק וכ"כ תופס דווקא בגלל שהוא סותר את כל מה שאנו רגילים לחשוב (אפילו מעט מן האור...)
מה אני מנסה לכתוב? שאהבתי את היצירה, שזה מקסים אפילו ואולי בגלל הרעיון הקשה...
[ליצירה]
יפה, יפה, יפה!
זה הזיז בי משהו. כמעט גרם לי לבכות מרוב שזה אמיתי. הלוואי שנזכה לעמוד לפניו כמו שצריך. זו הרגשה נפלאה, שלא זוכים לה הרבה פעמים. מדובר בשיר על עמידה, אבל זה מתקשר לי אוטומטית גם עם תפילה. תפילה כזו שעברתי פעם, חזקה, חודרת ומטלטלת, הכתיבה לי את השיר "כדור אש בוער".
תודה רבה רבה לך.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור Time Cat, על ילד שיש לו חתול והוא מגלה שהחתול יכול להעביר אותו ל9 מקומות שונים בזמנים שונים. הם עוברים במצריים העתיקה, רומא, יפן ועוד.
[ליצירה]
או! הנה.
ידעתי! ידעתי שבסוף אני אמצא שיר אחד של מנחם שאני אוכל להבין. סוף סוף!
לא הכל הבנתי, אבל זה שיר סבבה כזה. יאלה, מיכל, צאי מהריבוע, תני חיוך, הכל לטובה! אז מה אם אנחנו משפחת מלוכה, אסור לשמוח קצת? להנות?
אל תקחי תעסק יותר מדי ברצינות, זרמי! למען ה'!
[ליצירה]
בס"ד
רגע, זה לא סיפור אמיתי?
בכל אופן יפה מאוד. ממש חזק. הסיפור היה אולי קצת כיפי אבל עם קצת צרימה - שהתבררה עם המשפט הדוקר הזה: "נראה אותם מסתדרים בלי בית".
הסיפור מתחבר לי מצויין למסר, כמו שאמרתי, אני לא בטוח אם זה סיפור אמיתי או לא. אם לא, אז הוא פשוט עשוי כל כך טוב שזה כמו אמיתי.
קנטאור, תקן אותי אם אני טועה, אתה רוצה להגיד שיש כאלה שלא מסתדרים עם בית מסוים, אבל היו שמחים לחיות בבית שנראה אחרת?
הרי הם לא גרים תחת כיפת השמיים... (לפחות לא רוצים)
[ליצירה]
בס"ד
יפה. לא ברור לי לגמרי אם השיר פונה לא-להים או למישהי, אז לקחתי את זה דווקא לכיוון הראשון. הוא קצת יותר מוכר לי. זה אומר לי את הנפילות האלה שבאות כל פעם, ואתה רוצה לחזור בתשובה ויום מגיע ואתה חוזר, ואז אתה שוב נופל וכך הלאה.
[ליצירה]
באמת יש נבל בגודל כזה? היא צריכה להיות אקרובטית כדי לנגן עליו.
ומה עניין הפרובוקציה? האם זוהי ביקורת על נגנית שלא שומרות על צניעותן בנסיון "לקנות" את הקהל או השופטים?
האם זוהי ביקורת על הקהל והשופטים שגרמו לנגנית לנהוג ככה בכך שהעדיפו את הפרובוקטיביות תמיד?
או שזה סתם בשביל לעצבן כמה דוסים בצורה?
נו, שיהיה.
ועכשיו לציור:::::::::)
ניכר בה שהיא יושבת רק בשביל הצילום. נגנית היתה מסתכלת במיתרים, ומנגני נבל למיטב ידיעתי יושבים בד"כ בפישוק (אם כבר פרובוקציה...) מה שדרך אגב מונע מהם ללבוש חצאית קצרה, כך שהיא אפילו לא לבושה כדי לנגן... טוב, אולי עם חצאית רחבה כזאת זה עוד מסתדר איכשהו.
בכל אופן, בהנחה שהיא בכלל לא מנגנת, הכותרת קצת לא מתאימה לדעתי...
[ליצירה]
כולם להכנס! דחוף! וגם להרצאה של אותו חתלתול. יצירות מופת.
אחד הדברים היפים כל כך בסיפורים האלה (אולי בעוד, לא קראתי הרבה) זה שאתה לא יודע אם הוא מסביר את הפיסיקה והמטמתיקה במשלים מהחיים או להיפך.
[ליצירה]
בס"ד
התקשורת מתיימרת להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה ושל עוד כמה דברים, אבל מי שומר שהתקשורת תשאר טובה?
תקשורת בלתי מפוקחת יכולה להרוס את המדינה מהר יותר מכל המחבלים, ואפילו מהר יותר מאריק שרון.
[ליצירה]
בס"ד
ריאה שואבת כל מיני משקין כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומניחתו טחול שוחק קרקבן טוחן קיבה ישנה
(מתוך מסכת ברכות סא, ב)
רש"י מפרש: שוחק = שחוק. כך שאין הכוונה לשירים עצובים אלא מצחיקים חי חי חי :-)