[ליצירה]
מתוק
איזו הפתעה נעימה, לא סיפרת לי שכתבת עוד משהו. הווי תחבורתי אוניברסלי.
כמה כאלה יש, ככה תמיד מרגש..
עם פסקול קובלנצי מנצח, מוגש קריר מזגני לסוף הקיץ.
[ליצירה]
כל הכבוד
ארז, איך אתה עושה את זה?
משרה כאן הרבה סימפטיה, אמפתיה ורוך, דווקא עם תכנים כשלך, דווקא באתר כזה, דווקא בשעה שבו אנשים כמוך, לכאורה כמוך, עושים כל שלאיל ידם לזרוע הרס ולשחת, להשריש הנגע. אתה במקום זה רק נוגע.
[ליצירה]
מזמן הייתי צריכה לקרוא. טוב שיש פה חתולים עם טעם משובח.
באמת חשבתי על זה איך בחתונה כל האקסים/החברות המעצבנות/הדודות המנג'סות שלך כולם כולם הופכים ללא רלוונטיים, כל ההצקות מן העבר היו כלא היו, קטנות עלייך - מתגמדות. אח, רק בשביל זה שווה להתחתן.
[ליצירה]
מי לא מכיר את זה
החיבוק הזה, שכל אדם צריך. להיות עטוף/ה בתוך מישהו/י שישמש מחיצה מהעולם הקר והאכזר.
מאורה תיארת את זה נואש ונוגע.
וסתם הערה לחיים, (כי אני פחות יוצרת - כיום לפחות- ויותר ורדה-"תזרקי אותו"-רזיאל-ז'קונט לעת מצוא):
בשביל חיבוק כזה יש גם חברים/ות, נסי אותם, זה בלי "כסף", כלומר זה אמיתי, אמנם לא החיבוק של "האחד", אבל יש לחיבוק הזה איכות משלו.
[ליצירה]
לאור התגובות ליצירה זו ול"כיסויים" של מיגה שנשלתה מן האוב בעקבותיה, הריני להמליץ לכם על יצירה נוספת המבטאת רעיונות דומים, או לפחות מבוססת על תחושות ראשוניות דומות. היא לוקחת זאת לכיוונים קצת נוירוטיים ואולי אף לסבו-אירוטיים בפרשנות. אמנם שום דבר שהגרעין הקשה של אנשי צורה לא יוכל לשאת, ובכל זאת, שלא תגידו שלא אמרתי קודם.
ועוד גילוי נאות למגיבה יש קשר אישי עם הכותבת.
שם הסיפור הוא: מירוניבה של שהרה בלאו. תמצאו אותו ב- bananot.co.il
[ליצירה]
נחמד לראות תהליכים של התבגרות והתמודדות שעוברים עליך, דרך היצירות. ובמקביל שלא איבדת את הילד הישן והדי נודניק שמנפנף ביכולותיו הבלתי ניתנות לערעור לשנון שנינויות בסוגריים מרובעים.
תגובות