שומע את קולך
מתגלגל
מהדהד
על הרים וגאיות
מוּשר
בפי ציפורים וחיות
צומח
בפרחים ואילנות
ביניהם יושב
מאזין
מביט
קורא אליך
בקול גדול
נכסף
כמה.
אשרי שומעי קולך
באור פניך יהלכון
י"ח-אור לי"ט שבט ה'תשס"ב
[ליצירה]
נאה בהחלט
אם זה מה שקורס מ"כים מוציא ממך, אולי גם אני אחשוב על זה (ואז אתאבד, כמובן).
טוב לראות שאתה חי ובועט, וגם שובר כמה חזירים-קדושים בדרך.
[ליצירה]
אחד החזקים שיש על זאבי.
וגם עכשיו, כשאני עובר על מה שאספנו על זאבי בינתיים וקורא את זה בפעם המי-יודע-כמה, זה עוד חונק לי את הדמעות בעין.
"..וגוש חוסם בגרון".
יראה אור בעז"ה, וטוב שכך.
אוי, זאבי.
[ליצירה]
בסדר,
אמרנו פחות או יותר את אותו הדבר.
מה שאמרתי זה שאדם צריך למצוא לו בתוך השדה שהוא הולך בו ומגדיר את עצמו בתוכו, את התלם שהוא חורץ לעצמו. רק למה שאני קראתי שדה את קראת תלם, אבל הרעיון הוא אותו רעיון ביסודו, לענ"ד.
אבל על כל פנים, אני שונא לומר "האדם צריך".
תגובות