באור הכבוי ששם.
בדרך שהולכת ונסללת עם בוא הרגלים
שדורכות עליהם
בבדידות שאין בה מזור עד
המפגש עם בדידות נוספת
בצמיחה התמידית שמקיימת קמילה
בהיסוס שלא יודע
מה, ואיך
במה שעוד לא הובן לי, אשִיח
(ותִתעטף עלי רוּחי)
[ליצירה]
דבר ראשון, ברוך הבא בצל צורה. דבר שני, כל הכבוד על הכנות ואמיניות שהצלחת לבנות ב"יומן" הזה. אני מרגישה שהתחושת השוליים מדוייקת ומעוררת אמפתיה. מחכה להמשך. נ.ב- הייתי חושבת אולי על שם אחר לסיפור שלך.
[ליצירה]
הדס, יש הבדל בין סיפור בהמשכים לסיפור יחיד. זה מסווג כסיפור בהמשכים שאולי רק בסופו יהיה ניתן לעמוד על האיכויות הסיפוריות שמתגבשות עם כל פרק נוסף. בפרקים בודדים רי אפשר להתייחס למרכיבים של סיפור יחיד- פואנטה, סוף בנוי.. גם אני מחכה בסבלנות.
[ליצירה]
סליחה, אבל הקטע הזה עשה לי רע מאד. זה משל למשהו? תיעוד של אירוע? או חלום שזה יקרה? מצד התיאור, חוסר האונים אכן זועק, מצד התוכן, לא פחות חשוב, הרוע זועק עוד יותר.
תגובות