האהבה היא ממני והלאה
חיפשתיה אך לשוא
כמחזרת לפתחה
כקבצנית לפרוטה
כמשוועת לישועה
אך רוחה לא שבה
לא קמה לתחייה
לא צלחה את הנהר
הגועש
של המציאות
והשכל הישר
זכר ממנה
לא נותר.
[ליצירה]
אני אנסה להסביר
זה שיר שמדבר על הזמן שמתמסמס לו מבין האצבעות , שברוב הפעמים אנחנו לא מרגישים בו ורק לעיתים נדירות , ברגע של התבודדות - למשל בחוף הים בין הסלעים- מרגישים תחושה של פספוס על כל מיני דברים שקרו או לא קרו בחיינו , בעיקר בתחום האהבה..
מקווה שברור יותר ותודה על ההערה..