כל חיי גדלתי בין אנשים, ולא מצאתי טוב לנפשי אלא בדידות.
כל ימי הייתי בודד, ולא מצאתי טוב אלא בחברה.
צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסכימה לא טוב לנו ביחד , לא טוב לנו לבד [ליצירה]
- [ליצירה] אבל לפעמים דווקא הלבד,דרוש לביחד. לפעמים כשיש ביחד יותר מידי...מסימים לבד. [ליצירה]
- [ליצירה] "הבדידות היא מקום טוב לבקר בו- אך מקום נוראי לדור בו"..... [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. לתלות מעל לכל מיטה/מחשב. שכל בודד/ת יזכור שלמטבע יש שני צדדים. ואז הוא פחות יסבול. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מסכימה עם דיק. [ליצירה]
- [ליצירה] במילים פשוטות ובקוצר מילים כאב הגעגוע חוצה מרחקים ובלב דואב כותבים חצאי משפטים המבטאים מילה אחת.. געגועים. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. עמוק ויפה. למה אתה לא כותב עוד ? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ועמוק. הכאב מוכר, אל תשברי. [ליצירה]
- [ליצירה] הדסוס.. תודה שוויתרת לי (בערך...) עלהערות. לא יודע. התחשק לי לשים את זה בסיפורת, סל הכל גם סיפורת היא סוג של שיר, וגם שיר הוא סוג של סיפורת. יש שיר מובהק שהוא רק שיר,ויש סיפור סיפור שהוא סיפורת. ומכיוון שהשירסיפורת שלי דומה לשניהם... מה זה משנה היכן הוא נכתב ? [ליצירה]
- [ליצירה] כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו, בראשנו זה לא אמור להיות ככה. אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם. החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים, אשר במותם מות גיבורים.. ישארו לנצח "חיים". כל שנה ביום הזיכרון הולך אני לבית הקברות הצבאי בי-ם. מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים, מעבר לזכרונות שאנשים מעלים, מעבר לבכיות, מעבר לטכסים.. מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד.. הופך בית הקברות - לבית החיים. כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון" אך שם כתבתי ליום השואה... וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון,וגם נכון. אתה צודק שהאקדמת גורמת לנו לאבד את היופי הפנימי שיש לנו מפרפר לבן. שוחטת היא את ראייתנו הבלתי נגועה במחלת האקדמת. אך לדעתי גם הכל תלוי בראיה האינדוידואלית.. כי ככל שלומדים יותר על דבר מסויים,הוא יותר יפה,לפחות בעיני. ה-בעיה היא שלצערנו בדורנו הנוער כבר לא שם! על פרפרים,ודווקה הגישה הזו של ללמוד על! תגרום, למי שהיופי הפנימי הזה נמצא בו, לחיות את. ושוב הכל אינדוידואלי. [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה עם הכאב. יש גוש ענק שחונק בגרון ושישתחרר הגוש... ישתחרר הגוש. אך כל עוד יש גוש על הגוש ישאר הגוש.. תקוע. ובנתיים, נתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] השכול מכה באדם בנקודות הכי עמוקות, רעד החודר למיתרי הנפש, כאב.. בעומק המחשבה. וגם כיום לאחר יותר משנתיים, בטוחני שההד עוד מהדהד, הזיכרון עוד צורב.. הטרוניא.. מתעוררת בכל רגע קשה שקורה. ישנם דברים הקורים בעולם, ואין לנו יכולת להשיג את המדוע, רק תוצאת הדברים מוטלת לרגלנו.. ואנו תוהים, איך אפשר.. הזמן הינו מרפא לכל כאב, הזמן מדהה כל זיכרון. אך לעד תעלה הדילמה מעמקי הלב, לכעוס מחדש.. או למחול. [ליצירה]
- [ליצירה] מאבק נחמד בין אהבה רגשית לאהבה גופנית. לפעמים כורח המציאות מכריח אותך להסתפק רק באחד מהם. איך היה המפגש ? [ליצירה]
- [ליצירה] לצערי הצדק עימך. דווקה בארצנו הקטנטונת,ארץ יהודית,שפה עברית. דווקה כאן....יש תופעה מעצבנת שנקראת "אנטי ציונות" בעעע... יצא לי להסתובב באירופה ולהתארח אצל מספר קהילות.ולוואי שהייתה לחלקנו חצי מאהבת המולדת שיש להם בלב(רק חבל שזה נשאר בלב והם לא ממשים אותה...אבל בעצם...מי ישאר שם לארח ישראלים ?? .. נו מילא...). בכל אופן, יישר כוחך! [ליצירה]
תגובות