[ליצירה]
קשה לשלוט על רגשות סוררות
הן עפות, מרחפות, לכל עבר פורחות.
כמו רוח שובבה הנמצאת בתוך שק
מחפשת מוצא.. ולו סדק אחד.
וכשאנו מניחים אצבעותינו על מקלדת..
נפרץ המחסום.. השתחררה הסוררת.
וכעת ללכוד אותה זוהי משימה קשה מנשוא
ויש כאלו שנפגעים בדרך..
אך ככל סוס פרא..
כשתצליחי.. היא תרתם לך בנקל,
ואת... תרכבי עליה, לאשר תחפצי.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
שיר מקסים.
נגעת במקום עמוק.
יש ימים שלעולם לא יחזרו,
יש ימים שלעולם נמשיך לצפות להם.
ויש ימים שאותם אנו חיים! ובהם צריך לדבוק,
ואותם אנו סופרים.
יפה.
[ליצירה]
נכון,וגם נכון.
אתה צודק שהאקדמת גורמת לנו לאבד את היופי הפנימי שיש לנו מפרפר לבן.
שוחטת היא את ראייתנו הבלתי נגועה במחלת האקדמת.
אך לדעתי גם הכל תלוי בראיה האינדוידואלית..
כי ככל שלומדים יותר על דבר מסויים,הוא יותר יפה,לפחות בעיני. ה-בעיה היא שלצערנו בדורנו הנוער כבר לא שם! על פרפרים,ודווקה הגישה הזו של ללמוד על! תגרום, למי שהיופי הפנימי הזה נמצא בו, לחיות את. ושוב הכל אינדוידואלי.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
יפה ונחמד,זורם וקליל.
האמת, ישועות ונחמות,שהסיפור לא רחוק מהמציאות...
יש לי בחצר כמה חתולים לבנים שב-ה-ח-ל-ט תקועים...
כמו מסמר.
אז אם למישהוא מתחשק חתולים שחושבים שהם מסמרים...שייתה וייטול..
[ליצירה]
עונות השנה יצאו במחול
מצאו הן אוצר של שירים קבור בשורשיהן
הצפצפה הכסיפה מבושה
בשורשיה לא נמצאה אפילו מילה אחת קטנה.
האזדרכת מצאה פזמון,
האלה והאלון את הבית ראשון
הקטלב חפר לו בית שני
והאטד גילה סיום עוקצני.
ןעתה חיפשה החבורה
למי לתת את המתנה הנפלאה..
והנה לעת ערב מופיע מבין השבילים
איש לבן שער, הרודף אחר שירים.
שואל הוא אותם: המצאתם שיר ??
שבמשך עונות קברתי שירים
ועתה מצאתי אחת ראויה..
מיהרו העצים ומסרו הבתים,
ומחרוזת ענד לה.. תחת עץ הצפצפה.
יורם
שיריך יפים בזכות עצמם...
מאושרת היא האשה שזכתה לעונדם...
[ליצירה]
"חטאות נעורי ופשעי אל תזכור - כחסדך זכור לי"
יש לך עין טובה, ורצון לכפר..
נהנתי לקרוא את שירך - כמה וכמה פעמים.
לו יהי ויישאר לך הרוגע,
לו יהי ויישאר רק הטוב,
"ייסורים של אהבה" מקבלת את על עצמך...
לו יהי ותגאל סוף סוף נפשך.
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
תגובות