[ליצירה]
מתוקונת, היית נשמעת כל כך נואשת שהחלטתי לקרוא ולהטריח את עצמי לכתוב תגובה.
יש ליצירה (למה סיווגת אותה בתור מאמר?) פוטנציאל אבל היא צריכה לעבור ליטוש (של הגהה למשל).
חוצמזה אני חושבת שהאושר נמצא איפושהו בתוכנו פנימה ואנחנו צריכים לחפש אותו, אושר שמגיע ממשהו אחר הוא אושר זמני, רגעי ולא מספק.
[ליצירה]
1. לא ידעתי שבנים עשויים להיות מוטרדים מפריט קטן כמו עגילים, אבל אם כבר הזכרנו אותם, כמייצגת את עצמי, אני יכולה להגיד שאני עונדת אותם כדי להרגיש טוב עם עצמי, לא בשביל אף אחד אחר.
2. ספגטי לא שוברים לתוך הסיר! פשוט נותנים לו להתרכך עד שהוא נכנס בצורה שלמה לסיר.
בקשר לשאר, אני עוכבת בציפיה דרוכה ל"קול ששון וקול שמחה", הרי מרכזניק ממוצע לא מושך את ההכרות עם בת הזוג מעבר לחודש, לא?
[ליצירה]
התגברתי
על כל הפחדים והפרפורים מהחשיפה. הקול האמיתי של יעל מדבר ולא הפיצול שלה.
אז ככה הקטע הזה אמור להיות מקוטלג לנונסנס כי זה מה שהוא באמת. אולי כדי להבין מה הוא באמת רוצה לאמר או יותר נכון מה הסיפורון הזה מספר צריך לקרוא את שלושת החלקים שלו.
תודה על הפירגון ותודה לפיצול א.ר. שעשה ויעשה את מלאכתו נאמנה.
[ליצירה]
שכה אחיה,
שאני אסכים אי פעם אם שמואל ירושלמי???
מסתבר שקוראים ניסים!
אמנם אני לא חושבת שחינוך לכל הוא תקווה לחיי שקט ושלווה, אבל אני משוכנעת שיש בכוחו לשבור את מעגל העוני ולאפשר לבני עניים פרנסה ברווח (ולמי שהכסף עדיין לא עיוור את עיניו להיות אדם בעל נשמה רחבה).
אנחנו שובתים בינתיים חודש, ואני מקווה שהשביתה תגיע לסיומה (במהרה) עם הסכם ראוי (ולא שבתנו לשוא).
[ליצירה]
למה הוא היה צריך לצעוק את אהבה שלו אליך?
הנסיך הקטן לימד אותי שהדבר החשוב באמת סמוי מן העין. לא כל דבר צריך שהעולם כולו ידע.
את כותבת יפה, אבל אני לא אוהבת את האהבה שמתוארת בסיפור.
[ליצירה]
אם אני הייתי בן, הייתי לוקחת מהבחורה הזאת מרחק של קילומטר, או שולחת אותה לטיפול נפשי לפני שהייתי מפתחת איתה קשר.
סליחה על הנחרצות. אני לא מסוגלת לסמפט בנות כאלו.
[ליצירה]
פעם רביעית שאני מנסה לנסח את עצמי, אז בקיצור- הניסיון להבין מה קורה בציור, הפה המעוקם בעצבות, הריקנות והשקיפות של הבובה(שאילהם שמתי לב בהתחלה) שוו אותי.
יופי(לא שגרתי) עם הרבה מאוד אופי.
(ויש עוד מה לדבר על הציור הזה)
תגובות