הצפירה נגמרה
וכולם כבר עם הפנים ליום העצמאות.
ורק המתים נשארים תמיד,
ביום הזיכרון.
דנדוש ביסלי
-
אוהבת עמיחי ומילים קטנות ופשוטות. מנסה לחיות...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסכימה עם אביב וסתיו, ממש מרגישים את המרוצה בשיר, את הקוצר נשימה, את ההתרחקות, ומתחת: את הפיתוי לחזור ולהסב פניך לאחור... ממש התאמת תוכן לצורה, זה ממש משרת טוב את הנושא! [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כן, בטח עברו שנים מאז שכתבת את זה ואתה אפילו לא זוכר שזה פה, אבל רק רציתי להגיד שדברים כאלו, אני יותר אוהבת מהיצירה החדשה שלך (שגם טובה...) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אבל יש עניין של סף רגישות. או שאתה נדקר מכל דבר או שלא. זה טוב מידי פעם להסתכל מסביב ולקבל פרופורציות לגבי החיים שלך, או לגבי גודל השומיים שלך, אם תרצה... [ליצירה]
- [ליצירה] פחות בקטע הצורני ויותר ברעיוני: גבורתו ואומצו ואמונתו של רועי קליין זכרונו לברכה נבעו מהעובדה שהוא סירב לברוח למרות שמין הסתם היתה לו אפשרות לפחות להסתובב ולסגת. נצחונו, בין השאר ניצחון הנפש על הגוף, היה מותו. מותו היה הניצחון ולא כניעה. אני מבינה את הכאב של השיר, אבל הרעיון נראה לי הפוך מחייו וממותו של רועי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ההסבר הכי חמוד ששמעתי בחיים שלי על למה יש פירות (מ)יבשים... חינני וחמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] כלנית יקרה, כן, עבר הרבה זמן... לא הייתי פה לאחרונה. בכל מקרה, לתהיתך: זה שרבונו אחראי פה על הענינים זה ברור, ולא משנה אם נסכים או לא. זה נועד להיות מעין קבלת הדין, קבלת עול מלכות שמים שכזאת... [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את המקצב של השיר, ועברית יפה זה תמיד משהו שמוסיף לקריאה. אבל מפריע לי האי חרוז בסוף כל בית. אני לא בעד חריזה גורפת, אבל איך שהוא פה זה מפריע לי. זה נראה לי מתאים לשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] עד "מצאתי את עצמי קבור", מצאתי את עצמי בשיר. יש לך קצב מעולה, פתיחה טובה, ועניין שיצרת להמשיך ולקרוא. השורה האחרונה, די קוטעת את הרצף, אבל זה נראה לי קטיעה חדה מידי, כיוון שלא הבנתי אותה והיא שוברת את מה שבנית כל השיר. לדעתי אפשר להוציא יותר. השורה האחרונה עלומה מידי...לא? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... חזק ומחזק, אותי לפחות. אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי יש פה הקצנה ויעני "חוסר רגישות" אבל יאאלה! אנשים מתים פה על ימין ועל שמאל, אם לא נצחק - נמות מבכי! ברכותיי... [ליצירה]
תגובות