כל לב שבור
הופך לשיר מתנגן
המטיף כמקור מים
זורם כמו דמעה
אל נהר בדידות
במפגש הנהרות
תמצא דמעה את תאומתה
ויהיו לפלג אחד
זך ורענן
ודמעתי המלוחה
תזרום הלאה
אל המדבר הפנימי
ושם תתייבש
ותהי לנציב מלח
בודד, קפוא
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
לחישתה בבית הראשון -תוכל להאזין לה
קולה ומכחולה בבית השני
ברכתה בבית השלישי
קולה שנדם -סיום פסימי למדי בבית האחרון.
האם ניצלנו את הברכה, האם ידענו לשמר את הטעם?
זו מהותו של השיר