כל לב שבור
הופך לשיר מתנגן
המטיף כמקור מים
זורם כמו דמעה
אל נהר בדידות
במפגש הנהרות
תמצא דמעה את תאומתה
ויהיו לפלג אחד
זך ורענן
ודמעתי המלוחה
תזרום הלאה
אל המדבר הפנימי
ושם תתייבש
ותהי לנציב מלח
בודד, קפוא
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
שיר תיאורי ועשיר המתאר את פחדי האנוש וכלימתם הנלפתים זה בזה. אך העיניים יוצרות פשטות ושמחה.
צבעוניות ופיוטיות ב"נלפתו האותיות באבני הקיר" המזכיר או מרמז על הכותל או על קירות היכל התפילה.
אהבתי
[ליצירה]
מה, לא ידעת?
ירושלמי השתלט על המונופול של קונצרן סימני הקריאה והוא שולט בשיווק הסימנים לכל רחבי העולם!!!
אז לקחתי הלוואה...
[ליצירה]
[ליצירה]
---
"פתחי לי שערייך, אבוא בם אודה י-ה"
משמעות השיר שכתבתי:
עולה פליט מן השואה המתדפק על שערי ארץ המכורה ושואל:
התקבלי אותי שאני במצב עגום שכזה?
אני עני מבחינה חומרית אך עשיר מבחינת מוטיבציה לתת.
ובהשאלה -ניתן לומר זאת על אוהב העני בכסף אך עשיר באהבה לתת לבת זוגתו
תודה :))
[ליצירה]
----
הסיפור והמסר הטמון בחובו, באו להראות כי בתוך כל המ"ט שערי סמים שנסים שרוי בהם, יש עדיין ניצוץ כלשהוא, גרעין כלשהוא שיכול בעתיד להחזירו למוטב.
וזאת, ללא כל מטמורפוזה,אלא כפוטנציאל למטמורפוזה עתידית.
תודה
[ליצירה]
---
מספיק לראות את שתי עצרות העם שהתקיימו בשבוע שעבר:
האחת בירושלים לאחר טבח נוסעי האוטובוס
השנייה בעזה לאחר חיסול מרצח החמאס:
זו בירושלים הייתה עצרת תפילה שקטה ומופתית, לא נשמעו קריאות הזויות, הקהל התפזר בשקט, הייתה קריאה לחשבון נפש.
זו שבעזה הייתה עצרת השתוללות, יריות באוויר, מילות רצח, מילות נקמה, מבלי מילה אחת של חשבון נפש עצמי או קולקטיבי.
פשוט:
אלו הן שתי תרבויות שונות לחלוטין