[ליצירה]
חבר'ה - לשניכם... יש לי מה לענות אבל אני חייבת לזוז, אני אכנס ב"שעות הקטנות של הלילה"...
הערה אחת לעוף (קטנה קטנה), אתה יודע שנחון..., נכון?(ז"א, זה היה בכוונה, נחון?)
[ליצירה]
אחת מאהבותי הגדולות הוא הנסיך הקטן. רק מה? חבל לי, ודווקא בעיתון לחיילי ישיבה, שהפוטנציאל הגבוה שנמצא ברעיון, לא מוצה. אתה לוקח את ה"דתי" ומציג ממנו "מבוגר אמיתי" בניגוד למה שיכולת לעשות ממנו... כאילו הוא משתלב לגמרי בעולם מבחוץ, ואנחנו, הרי מאמינים, שיש לנו סגולה מיוחדת, בעצם היותנו יהודים, לא?
[ליצירה]
שקט לרגע, עצור לרגע והסכת - (אם בכלל ככה כותבים את זה...) משהו מרושע??
אתה יודע שלא היא רוצה לאכול את כיפה אלא הזאב, ולותנת רק מנסה לשחרר אותה... (במילים אחרות: קראת לאחרונה את כיפה אדומה?)
[ליצירה]
מפריע לי שיש שגיאות כתיב
(אלך לבית הספר, לדוגמא)
וחבל שאתה חוסך מידי בסימני פיסוק
"הוא אינו בבית הוא בבית ספר"
ונראה לי שהתכוונת להגיד לא כדאי, במקום לא כדי.
בהצלחה בהמשך!!
[ליצירה]
אולי זה בגלל השעה אבל אני לא בטוחה שהבנתי את הכל... לדוגמא: למה למות כמו החתולים? (ז"א: זה נשמע לי משפיל משהו, לא!?)
ובכל זאת יש בשיר משהו שאהבתי... אולי הדימויים? הציוריות טובה מאוד, והתמונה נורא עולה לי בראש כשאני קוראת אותו...
[ליצירה]
כלנית יקרה, כן, עבר הרבה זמן... לא הייתי פה לאחרונה.
בכל מקרה, לתהיתך: זה שרבונו אחראי פה על הענינים זה ברור, ולא משנה אם נסכים או לא. זה נועד להיות מעין קבלת הדין, קבלת עול מלכות שמים שכזאת...
[ליצירה]
יואו, זה מדהים איך לפעמים כל כך מעט מילים יכולות להכיל כל כך הרבה...
אני מרגישה את הכאב, הניסיון לאיפוק, להשלמה ואולי בעצם לא.
היש טעם להלחם?
השיר מקסים, המציאות פחות.
דנדוש.
תגובות