כשעליסה מארץ הפלאות
תפגוש בנסיך הקטן,
היא תוכל לתת לו נשיקה
והוא יוכל לקטוף לה פרח.
אבל - חבל - איזה - מן - מזל -
הם לא דוברים אותה שפה.
באמת שזה לא צריך לשנות
כלום באמת, אבל אני יודע
היא רק תוכל לתת לו נשיקה
והוא רק יוכל, לקטוף לה את הפרח.
[ליצירה]
הפמיניזם חוגג... זה מזכיר לי מאמר שקראתי, על כך שכל האגדות מביעות לילדה הצעירה מסר אחד: תהיי יפה ותשתקי!
סינדרלה מחכה שהנסיך יבוא לחפש אותה,
כיפה אדומה צועקת כדי שהצייד יציל אותה,
שילגיה מחכה שהנסיך ינשק אותה...
ועכשיו מנסים להוציא דור חדש של אגדות אקטיביות, בהן גם הגיבורה יכולה להציל את הגיבור...
בנוגע לדברי קודמתי, על כנסת ישראל: זה חלף בראשי, אבל בתור אישה נשואה, אני יותר רואה את המערכת הזוגית...
לסיכום: אחלה שיר/סיפור,
נהנתי מאוד!
[ליצירה]
דבר ראשון, השלום לך? זמן רב שלא התראנו.
השני, שירך יפה מאוד בעיני.
אהבתי את משחקי המילים, כמו "נוצר אובדנך", שלא איבדת אותה אלא נוצר עבורה האבדן.
יחסי הורים ילדים מטבעם הם דבר מסובך.
בטוחני שכאשר תהיה אב לילדים, תזכר באמך ואולי תבין יותר. כרגע, אין לך יכולת זו.
אהבתי.
[ליצירה]
חובב יקר, סליחה על התגובה המאוחרת מאוד, רק עכשיו שמתי לב... המשפט הזה נכתב בשאיפה דווקא בגלל שזה קשה כל כך. לו היה זה קל, לא היינו צריכים לכתוב על זה תאוריות, היינו פשוט עושים. זה נכתב מהפחד לא להצליח. מהפחד שכן נקום בגיל 50 או60 ולא נזהה מי שעומד בראי שניצב מולנו....
המון בהצלחה...
דנדוש.
[ליצירה]
ראיתי את הילדים צוחקים צחוק מתגלגל,
בועות סבון צבעוניות עפו מהם,
והציפו את העולם כולו.
שמחה אמיתית.
השאלה היא, האם כותבים על השמחה מבחוץ, כמו: כך וכך זה לשמוח, או שמא אתה רוצה לרקוד ולצעוק בכל העולם: אני שמח! אני שמח!!
תגובות