בשארית כוחותינו
נמלטנו.
נתת לי יד,
וביחד ברחנו משדה הקרב הזה
שיצרנו בעצמנו.
ואני,
מפוחמת כולי,
נתתי לך להוביל אותי
בשבילים הבהירים
שחרצו הדמעות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] .. אכן. אוני כבר מזמן חושבת שהאתר הזה צריך לעשות חשבון-נפש רציני. ושצריך הפוך אותו לאתר הרבה יותר אליטיסטי וסלקטיבי. מה לעשות, רק ככה הוא יהפוך (יחזור להיות..) איכותי. ואם זה אומר שלא יאשרו גם יצירות שלי, אני מוכנה לקבל את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוקיי, סליחה שאני מגיבה ככה לקטע הנ"ל, אבל- אדם, נקרעתי מצחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] פיצ, אני חושבת שאם היא היתה רואה את צה"ל ואת ההתיישבות כאוייבים, היא לא היתה עונדת את שני הצמידים על אותה יד. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אהבתי ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן ביזארי.. תמיד אני תוהה מה אתה ממציא ומה לקוח באמת מעולמך.. אבל כמו תמיד, מרתק וסוחף. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הבית האחרון הכי טוב. (ודווקא בגלל שאין בו שיבוצים משיר השירים). מבחינה סגנונית זה, בעיני, אחד הפחות טובים שלך. אבל יש שירים שזה ממש לא חשוב. ממש אפשר לשמוע את הזעקה שמסתיימת בקול ענות חלושה, בקול דממה דקה ומהוסה ומפוחדת. כל משבריך וגליך עלי עברו ואף על פי כן. [ליצירה]
- [ליצירה] ... סליחה על השאלה התקועה, אבל- זה צולם בעין זיתים? (יפה, אגב). [ליצירה]
- [ליצירה] ... מזל-טוב על זה שהתארסתי לפני חודש.. (: (חודש ושבוע, בעצם). [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. .. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי, עצוב. ו-סוערה, אני אוהבת במיוחד את הנוגים שלך. [ליצירה]
תגובות