[ליצירה]
"אבל כל אחד הורג את מי שהוא אוהב,לפעמים מספיק מבט בשביל להרוג"- יופי של שורה.
הייתי, קראתי, נהניתי, ונטלתי לי קצה מחשבה להמשיך בה.
-המגיבה אינה מתיימרת לבקר או לנתח את הטקסט בשל הדיוטה הספרותית בתחום התסריטים. התגובה הינה בגדר שיתוף תחושה סובייקטיבית ותו לא-
[ליצירה]
להלן תגובתי:
"כשמתעסקים במילה,פרוזה, מחזה-תסריט, מערכון, הרי המילה היא מודרנית ואין מקום לאוונגרד"- זו קביעה המבוססת על הנחה שאינה מוחלטת.ההגדרה לאומנות מודרנית איננה בהכרח פוסט- למעשה, גם לומר "הגדרת אומנות מודרנית" זה בגדר אוקסימורון, מאחר והמודרניזציה מתפרטת לעשרות הגדרות שהן חוסר הגדרה ברורה. (כדוגמא קיצונית, גם ריאליזם אבסולוטי נחשב למודרניות בעיני אחדים).
"...בנקודה של פתיחה, אמצע וסיום ורצוי שיהיה גם סיפור. ההגדרה הזאת היא בהחלט אנטי אוונגרד".למה? מכתיבים לך את המסגרת, מקובל ומובן, אבל לא את התוכן! למה שלא תכניס בה את הפן האישי,המורד,המהפכני והמתריס שלך?? לא זכיתי להכיר את פליד, אך בטוחני שכשיצר את המבנה הנ"ל לא התכוון לדכא יצירתיות,אלא להיפך.
"אני כתבתי הומור לא סאטירה"- אני מתקשה לראות זאת. הסאטירה באה להניח אלמנט חברתי על השולחן, וע"י לעג לעוררו למודעות. הומור, בא לשמח, מבלי כל אמירה. ואתה עצמך אמרת כי "הכנסתי סיטואציות
ישראליות סתמיות המעידות על העדר תרבות עומק"- כן באת לומר כאן משהו!
לאור כל הנ"ל-כן, אני תובעת גם ממערכון להיות אוונגרד (אם זו כוונת היוצר).
אני מעריכה את העובדה שהגבת בצורה קונקרטית ונטולת השתלחויות.
[ליצירה]
מקסים-מקסים-מקסים! תיאור החנות כבש אותי, הזכיר לי חנויות שאני אוהבת למצוא במקומות נידחים בת"א, והסוף- הצליח להיות לא לגמרי צפוי. נהניתי לקרוא!
[ליצירה]
זה התחיל יפה וזורם ("אני חושב שכשמוזה בורחת לי, אני בטח נושם ממש הרבה מילים") אבל הסיום.. כאילו לא קשור להתחלה, כאילו נכתב בזמן אחר, בהלך רוח שונה.
[ליצירה]
תגובות