שלום לך הגוגל
Hello Google
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה, מנחם. א-פרופו זה, סיפר לי מישהו על מישהי שאמרה שרוצה שיחרטו על המצבה שלה שזה שלא שומעים אותה עדיין לא אומר שהיא לא מדברת ..... [ליצירה]
- [ליצירה] אמונה תחיה חיים - תודה לך. מכל מקום, אני משתמשת ברבמילים לניקוד ובודקת מילה מילה. אליבא דרבמילים: חוֹף שֵם ז' (חוֹפֵי) שפת הים, האגם וכד'; חוֹף שֵם ז' (חוֹפִים) shore, coast כך שרואים שלעתים יש מן התועלת בהאחדה הנובעת ממחשוב. אם כולם היו משתמשים ברבמילים שהוא גם אנטראקטיבי וגם הולך ומתפתח - לפחות באשר לניקוד - הייתה מתפתחת האחדה. ברבמילים הם שמים בהערות גם נוסחים מקובלים על פי הדיבור ושאינם מקובלים על פי השפה. שיהיה שבוע טוב לכולנו [ליצירה]
- [ליצירה] כן.תודה.אכן תחילה סיווגתי כ"שירה" ואחר כך העברתי ל"שיר ילדים". יש לי באמת סוס כזה שמצא חן בעיני וקניתי בשוק הפשפשים וכולי. ולקראת ראש השנה כשניקיתי נגבתי ממנו את האבק וצחצחתי. זה משהו בערך בגודל של 30 על 20 ס"מ אך נראה חי לחלוטין. ושבה את לבי. אני מניחה שבעולמנו הפנימי יציר כזה יכול לסמל דברים רבים מאוד מהחומרים של האישיות או של תת ההכרה שלנו, וזה גם מעין סמל של תת ההכרה הקולקטיבית כי הוא קורא לאנשים רבים ולא רק לי. אני רציתי לתאר אותו ביופיו ובעוצמתו וגם עם התוספות שאני כאדם מוסיפה עליו כאן בעולם המלכות. ונראה לי שגם ילדים יכולים לקרוא אותו כי אין שם דברים שבטעם רע. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כן, ילד. אך לא. בסוף היצירה נאמר: "פעם חשבתי שאני לבד" בגוף העבר. ולא בגוף ההווה בו קיימות הציפורים - אתם כמובן. וּבְלִיל סַגְרִיר סוּפָה וְגֶשֶׁם חוֹמֵק מֵעַיִן אָדָם וְסֵפֶר הִבְקִיעַ שְׁלַל פֵּרוֹת קְטַנִּים לַצִּפּוֹרִים וּכְלֵי הַזֶּמֶר וַאֲדוֹנוֹ אֲשֶׁר שֵׂיבָה זָרְקָה מִכְּבָר בשערו פָּתַח תְּרִיסִים אֶל הֶחָצֵר אָמַר "שָׁלוֹם", לָחָבֵרוֹ. [ליצירה]
- [ליצירה] מעבר לכך. יש גס. יש ארוטי. יש אוהב. ולאף אחד מהם לא התכוונתי. האמת היא שהדיון הזה עוזר לי להבין אתך מה שכתבתי. כי מי שצריך בלילה ליפול על המיטה רצוץ כאבן מעמל היום היא האישה המתוארת בשיר ולא הגבר. ובשום פ]נים לא חשבתי על האהבה היפה המתוארת ברבים מהשירים של כותבי האתר כאן. אני פשוט תיארתי את האישה מנקודת מבטו של סוג מסויים של גבר, אשר מגדיר אותה רק דרך הצרכים של עצמו. ואילו ה"נאנח" היא תוספת של הכותבת, שהיא אישה [אני] והיא מרחמת על הטיפוס הזה, שאותי הוא דוחה. לא בא בחשבון שום דבר הקשור למין או סקס בין עם מחוספס או עדין במקרה הזה. זו תמונה מכיוון אחר לחלוטין. אבא שלי ז"ל, שגם הוא היה טיפוס דומיננטי, אך נאור ובלתי כפייתי, היה אומר שעם אישה יש לדבר ברכות, ואישה היא כמו פרח בדש הבגד, מלבישים אותה בגדים יפים ומתנאים בה. טוב. אני מניחה שיהודים של פעם עוד שרד בהם החינוך היהודי. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. זה בדיוק. לא יותר ולא פחות. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כשתהחלתי לקרוא את זה הרהרתי ביני לביני שהיא כותבת יפה גם כשכותבת על דברים מציאותיים. ובהדרגה התחיל החומר "לנזול" והופיעה אותה דמות וחשבתי לי שגם כאן יש מספר מישורי מציאות אחד על רעהו ולבסוף, כשרחצה ידיים, הבנתי שהייתה בבית קברות. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה. אני שמרתי את היצירה הזו להזדמנות מיוחדת, ובאמת, לא ברור לי כיצד, אך היא עושה לי טוב על הלב וזה מה שחשוב. בדרך כלל אני כותבת דברים עצובים או ביקורתיים. שוב תודה וחג פסח כשר ושמח לכולם ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] דב, זה אתה ? כל הכבוד לבעל ההומור. [ליצירה]
