לשונות של נחשים
יוצאות החוצה
ברשעות
בזדון
וזורקות....ויורקות
ומפיצות ארס לכל מקום
לכל כיוון אפשרי.
אז אני עומדת
ונלחמת בארס
באומץ
בעצבות
ומנסה להמיס אותו
עד כמה שניתן.
ולשונות הנחשים
ממשיכות...
ומכישות.
ואני-- עוד--
נלחמת.
[ליצירה]
וואו...
בעיני שיר מ ד ה י ם! איזה יופי של מבנה, זורם, אכן מטלטל,כל שורה נותנת תחושה של עוד, מתח כזה, מן כאב שמתמשך...אהבתי, קבלי את קולי לשיר יפייפה זה.
[ליצירה]
שיר יפייפה לא יודעת למה התחושה שנוצרה בי תחוזת עצב.... אולי אכזבה שלך...
מקווה שאני טועה ובכל אופן נהנתי לקרוא כל מילה............................
[ליצירה]
עובר....בחיים הכל עובר בסוף עד שלפעמים יש דברים לא שוכחים,
נכון הכל בידנו,אנחנו שולטים זה קשה...
אבל שורה תחתונה-הכל עובר בחיים.
על-פי השיר עברת(קראתי את השיר עכשיו,אני מקווה שתקופה טובה יותר עוברת עלייך) מכשולים לא קטנים שהותירו אותך כנועה לכאב על אף רצונך לקום,
לא סתם המציאו את המשפט "הזמן מרפא את הפצעים" אני חושבת שהוא נכון ואם תביטי אחורה תוודעי שאכן זה כך....
בכל אופן הייתה בי הזדהות.