רצוצה,
את פוקחת עיניים
מיוסרות
ונכנעת
לכל קול שדרש ממך
נשימה רפה, נשיכת שפתיים
ועיניים פקוחות.
sough
-
מה חיוני יותר לחיים, זיכרון או שכחה?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הרעיון על אדם שנרפא, אבל שלא חוזר להיות כבעברו- מקסים. אהבתי את ההשלמה עם השינוי ועימו תקוה קטנה בין השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! נהדר. כמו שלגוד כתב, עצמתי. רעיון מעניין וביצוע ייחודי. [ליצירה]
- [ליצירה] לדב (אביב וסתיו)- נכון,אחרים סיפרו לי שהם "ראו" לאורך כל הקטע שיירת כבוד או לימוזינות מפורסמים.. וכשהם הגיעו לסוף הם הופתעו מאוד. תודה לך ולמיבלאש על תגובתכם :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה נותן הרגשה מדוייקת. נראה כאילו רק אחרי שנפלה היא שמה לב לפצע ולדימום. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] רגיש ומתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] מדוייק בניסוח הרעיון(/ות). אהבתי. תגובה ארוכה יותר תבוא כשיהיה לי קצת זמן [ליצירה]
- [ליצירה] ומה היא יודעת. כמיהה שמעבירה על דעתה וכמה דקות, אולי שניות של שלוה צלולה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! השורה האחרונה מיטיבה לסכם את כל הכתוב. קצת מרירות, קצת התרסה. ואולי טיפ טיפה תקוה, אפילו אם היא קצת זועמת. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון? זה ממש הפריע גם לי. התלבטתי המון זמן בקשר לסיום ולא מצאתי משהו אחר. אם יש לך או למישהו אחר רעיון אשמח לשמוע :) ותודה, ילדה אבודה! הכוונה לא הייתה להוצאת ספרים. אבל את יכולה לראות זאת בכל דרך שתרצי. [ליצירה]
- [ליצירה] היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה. היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא, כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת. והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו. וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה. אבל זו רק פרשנות שלי. (: אהבתי את הציור. [ליצירה]
תגובות