היום ראיתי
את התנועה בה אתה אוחז במותניי
בכפו של אחר.
אמנם מותניה צרות משלי,
אך היא לעולם לא תאהב אותך כמוני.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אייי.. מרגישים את הכאב... מינמליסטי וקולע [ליצירה]
- [ליצירה] אין כאן כאב.. להיפך, שלווה והשלמה [ליצירה]
- [ליצירה] איך אין כאב במילים "היא לעולם לא תאהב אותך כמוני"? אני ממש חש בכאב, כך שתגובתך בלתי מובנית לי, אבל זו כמובן זכותך ועל רגשות אי אפשר להתווכח. זו התחושה שלך. אני יכול לומר שלדעתי אולי את מתכחשת לכאב, אבל את וודאי תשללי זאת. רק לך התשובה. מכל מקום נהנתי מקריאת השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה איך אין כאב: נסה לקרוא את השיר ביתר זהירות, ותתבהר לך התמונה: מישהו אחר חיבק מישהי אחרת, באותה הצורה שבה בעלה מחבק אותה. אז נכון שההיא (של ההוא, שלא אכפת לה ממנו בכלל) יותר יפה, אבל האהבה (שבינה לבין בעלה) יותר גדולה... ואם כבר נכנסתי - שיר טוב. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן, ראשית כל לא ברור כלל אם ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר, שכן שתי השורות האחרונות מחזירות את ההקשר לכותבת ולבן זוגה. שנית, גם אם לשיטתך ההתייחסות בשלוש השורות הראשונות היא לזוג אחר - עדיין מה שחשוב הוא שמתעוררת תחושת כאב כאשר הכותבת רואה את אותה תנועה של אחיזה אצל הזוג האחר. הכותבת מעידה שאיננה חשה בכאב, אלא דווקא בהשלמה - וזו כאמור זכותה. אני, לעומת זאת, חש בכאב. זהו כאב על כך שאותו אהוב כבר לא נמצא. כאב על אותה אחיזה שהיתה, והעניקה חום וקירבה - ואיננה עוד. כאב שהנה יש זוג אחר שחווה את מה שחוותה הכותבת בעבר - ואיבדה. כך אני רואה את הדברים. כל אחד והתחושה שלו שעולה מהשיר. ומכל מקום, תודה על התייחסותך. [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן, הסברת בצורה מדוייקת. "היא לא תאהב אותך כמוני"= וזהו כוחי. ולכן איני חוששת. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר קולע ומקסים [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את הפיזמון, אבל הבתים מושכים למקום פחות מעמיק. "סוד קיומך"- ההתחלה רומזת למשהו אישי, הנה עוד רגע ונשמע מה ייחודה, אישיותה- אך ההמשך בורח למקום כללי :"משפחתך,נישואיך" שיכול להתאים לעוד רבות אחרות, ולכן לא ממצה לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שכבר כתבו את זה פעם.. מישהו בשם שלמה אולי?.. וקצת אחרת: השפה נהדרת, מלל באורך הנכון- כך שלא מייגע את הקורא, רמיזות למקורות הן מבורכות גם כן, אבל איכשהוא לא קורה שום דבר. כל הבתים אומרים את אותו הדבר, אין התפתחות. ואולי זה לגיטימי ונהדר, אבל בשבילי זה הפך את השיר ל"פרווה". [ליצירה]
- [ליצירה] אחד השירים היפים שנתקלתי. כ"כ רך ופיוטי, קסם של שיר [ליצירה]
- [ליצירה] אתה צודק, זה באמת לא קל לקבל ביקורת. המיגננה הטובה ביותר לאגו היא תקיפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים כתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] אסף, המשפט האחרון אמור להחזיר להתחלה, במין לופ. (חלון- שייכנס דרכו חמצן..), פרט לכך, היטבת להבין :-) [ליצירה]
- [ליצירה] תיקונים: מורא* ,שכחו*. ותיקון עקרוני אחד: בן דורך הוא גם בן המחר. אם אין לך אמון בזה, אין סיבה שתאמין בשני. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע כמו בוקר טיפוסי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] להלן תגובתי: "כשמתעסקים במילה,פרוזה, מחזה-תסריט, מערכון, הרי המילה היא מודרנית ואין מקום לאוונגרד"- זו קביעה המבוססת על הנחה שאינה מוחלטת.ההגדרה לאומנות מודרנית איננה בהכרח פוסט- למעשה, גם לומר "הגדרת אומנות מודרנית" זה בגדר אוקסימורון, מאחר והמודרניזציה מתפרטת לעשרות הגדרות שהן חוסר הגדרה ברורה. (כדוגמא קיצונית, גם ריאליזם אבסולוטי נחשב למודרניות בעיני אחדים). "...בנקודה של פתיחה, אמצע וסיום ורצוי שיהיה גם סיפור. ההגדרה הזאת היא בהחלט אנטי אוונגרד".למה? מכתיבים לך את המסגרת, מקובל ומובן, אבל לא את התוכן! למה שלא תכניס בה את הפן האישי,המורד,המהפכני והמתריס שלך?? לא זכיתי להכיר את פליד, אך בטוחני שכשיצר את המבנה הנ"ל לא התכוון לדכא יצירתיות,אלא להיפך. "אני כתבתי הומור לא סאטירה"- אני מתקשה לראות זאת. הסאטירה באה להניח אלמנט חברתי על השולחן, וע"י לעג לעוררו למודעות. הומור, בא לשמח, מבלי כל אמירה. ואתה עצמך אמרת כי "הכנסתי סיטואציות ישראליות סתמיות המעידות על העדר תרבות עומק"- כן באת לומר כאן משהו! לאור כל הנ"ל-כן, אני תובעת גם ממערכון להיות אוונגרד (אם זו כוונת היוצר). אני מעריכה את העובדה שהגבת בצורה קונקרטית ונטולת השתלחויות. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר נהדר נהדר! איזה כיף שהגעת אלינו. [ליצירה]
תגובות