...התיבה הזאת תתמלא בזכרך
שייקוש .
-
היי
אני שי בן שלושים
אומר תודה
,גם לטוב
אומר שלום גם להיא שהלכה,
מחייך
גם להוא שהכשיל,
מחבק גם את ההוא שהרבה זמן לא בא,
במילים אחרות
מנסה לחיות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל כך הרבה בכל כך מעט! מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] אם זאת תיבת פנדורה זאת בעצם קללה, לא? ומצד שני זאת גם ציפיה לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב) שגרמה לדובר אותה הנמענת... ובנוסף, אם היא תתמלא אבוי אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות. ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה? והמשפט הזה מביע שאיפה שכל הצרות יתכנסו חזרה לאותה התיבה? מחליף פנים כזיקית:) אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] שלום מלודי באמת אפשר להשליך המון על המשפט הזה. פנדורה היא הכותבת או הנמנעת? אני עד עכשיו לא יודע שי [ליצירה]
- [ליצירה] אז אולי עכשיו תרחיב ותכתוב על זה משהו מעבר לגימיק במשפט יחיד. וכך אולי יתבהרו לך דברים. יום נעים אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] היי ממש יפה! כמעט לכל אדם שכותב יש מגירה מלאה שירים שהוא יודע שרוב הסיכויים שאיש לא יקרא אותם לעולם. אבל למרות זאת הוא ממשיך לכתוב. סוג של פורקן. פעם חשבתי על זה שמזל שאדם כותב כי ככה יש לו זכרון למשהו שקרה. ויותר מזה כמעט לכל האנשים יש אותם סוג של חיים. גדלים, מתבגרים , נופלים, מתאהבים, נפרדים, חוזרים, מצליחים נכשלים וכן הלאה. כמעט כולנו חיים אותו צורה של חיים. וככה נראה לי היה מאז ומעולם. אבל למרות זה תמיד נדמה שלמשוררים יש חיים יותר מעניינים. למה? כי זה כתוב. תודה רבה לך אחלה יום שיהיה שי [ליצירה]
- [ליצירה] מטורף. איזה יופי. בגלל שאפשר לקחת את זה לאלף קונוטציות שונות ואפשר בסוף לחייך או לבכות. אני מעדיף לחייך. אחלה קטע משובח. שי [ליצירה]
- [ליצירה] דימויים יפים רעיון יפה יופי של שיר שי [ליצירה]
- [ליצירה] נאלמתי דום למול מה שכתבת! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דבר! הרעיון, הצורה,המילים. פשוט יפה שי [ליצירה]
- [ליצירה] איזהו גיבור העושה את יצרו :) [ליצירה]
- [ליצירה] אולי "יום אחד" יתחיל מהיום... [ליצירה]
- [ליצירה] היי כרמית קסם של שיר מילים שרות מלטפות את הקריאה ממש אהבתי שי [ליצירה]
- [ליצירה] היי לכולם ראשית תודה לכולם על התגובות החמות. שנית, רדף השיג וכנרת, אתם שמתם לב שזהו מוטיב הלקוח משיר השירים. אני חייב לציין שזה ממש יפה ששמתם ל ב לזה מכיוון שאני בכלל לא חשבתי על זה. תחשבו שנייה, אדם כותב משהו ואז אדם אחר מראה לו נקודות אחרות בכתיבה שלו שהוא בכלל לא חשב עליהם וזה מה שמיוחד כאן ברגע שהמילים יוצאות לאויר העולם כל אדם יכול לראות אותם באור אחר ולקחת את המילים שנוגעות אליו וזה מה שיפה בכל כתיבה שהיא. אז באמת יש כאן מוטיב שדומה לשיר השירים "קמתי לפתוח לדודי אך דודי חמק לו" אך קטון קטונתי מול החכם באדם ואני רואה את שירי כמו שהוא, בשעת לילה מאוחרת כשגשם מבול התדפק על חלונותיי חשבתי לעצמי שהגשם רוצה להכנס פנימה להתחמם אך לא רציתי וזה מה שיצא.. תודה מכל הלב שי [ליצירה]
- [ליצירה] ממש עצוב טוב מאוד שהוצאת את זה החוצה! מקווה שהצלקות רק דהויות ולא רואים אותם כבר. [ליצירה]
תגובות