אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
איך פספסו כאן את היצירה המקסימה הזאת ובמיוחד את התגובה המשובחת של מיקה.
לא- אנני יודע אם באמת יש זוגיות בין השניים, אך התגובה הייתה מעניינת מקורית ומיוחדת.
לכל מקום יש את הגיל שלו, גם לעיר וגם לכפר,
אולי צריך רק למצא את גיל הזהב ואז אותו מקום יהיה מושלם.
ותהיי שחקנית
ותהיה אתה
ותחיו יחדיו
עד שביל הזהב
[ליצירה]
היי
ממש יפה!
כמעט לכל אדם שכותב יש מגירה מלאה שירים שהוא יודע שרוב הסיכויים שאיש לא יקרא אותם לעולם.
אבל למרות זאת הוא ממשיך לכתוב.
סוג של פורקן.
פעם חשבתי על זה שמזל שאדם כותב כי ככה יש לו זכרון למשהו שקרה.
ויותר מזה כמעט לכל האנשים יש אותם סוג של חיים.
גדלים, מתבגרים , נופלים, מתאהבים, נפרדים, חוזרים, מצליחים נכשלים וכן הלאה.
כמעט כולנו חיים אותו צורה של חיים.
וככה נראה לי היה מאז ומעולם.
אבל למרות זה תמיד נדמה שלמשוררים יש חיים יותר מעניינים.
למה?
כי זה כתוב.
תודה רבה לך
אחלה יום שיהיה
שי
[ליצירה]
מסכן הסוס שנמצא בשדה מוריק אבל מחכה שמישהו יתן לו את הדחיפה הקטנה שינדנד אותו מצד לצד.
מסכן האדם שחי בעולם אבל לא יכול לעשות בו כרצונו.
אלא רק לחכות לדבר ההוא שינדנד אותו קצת מצד לצד ויגיד לו, "הנה אתה רואה איך אני דואג לך".
עמוק ויפה.
שי
[ליצירה]
ככה פתאום
שלום אנשים טובים
הרבה זמן שלא קפצתי לביקור
במקרה חבר סיפר לי שהיצירה הזאת היא במומלצים.
נכנסתי ואי אפשר לתאר את ההתרגשות לראות יצירה שנשלחה מזמן פתאום הופכת להיות מומלצת.
ממש ממש תודה
שי
תגובות