הטעם הטוב בפיו נשאר.
ולי- נותר המר.
הפך המוכר,
לזר.
לי אמר: שלי את!
האם הנך יודעת?
סבלך הביאני,
מעט.
האומנם, שלי אתה לעד?
יחיד לי ומיוחד,
אישי האחד.
המיועד?
אסנת י
-
הכתיבה היא מבע לנפש פנימה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעוז היקר, תודה על הערותיך והארותיך. שתמיד מוסיפות עוד קומה ונדבך בכתיבתינו. אחת! מתוקה.. בשיא הפשטות איה היקרה! קראתי בעיון שוב ושוב את הערתך וניסיתי למצוא את ה"ביטוי המסורבל" וה"לא זורם" התקשתי לראותו חבוי בין השורות אולי הוא כה בוהק וזועק שאיני מצליחה לראות? אודה לך אם תוכלי לצטט או אולי להצביע על נקודות ברורות תמיד יש מקום לשיפור לא? תודה לך:) שלהבת... אחרונה חביבה:) שנזכה לפתוח דף חדש בכל רגע ממש בבחינת התחדשות תמידית שתסייע לנו להתעצם להתרומם ולהתחיל מ...חדש! (אני מתנצלת מראש על ניסוחים מסורבלים כאלה ואחרים..לא ישנתי הלילה עמכם הסליחה.) אסנת [ליצירה]
- [ליצירה] מקוריות בס"ד העדר משמעות היא בעצם עיקר המקוריות רק לכותב יש את הכוונות הנסתרות. ואידך זיל גמור. [ליצירה]
- [ליצירה] הערה קטנה, היצירות הנכתבות לא תמיד מוסבות לחיי האישיים, הווי אומר שתוכן הכתוב לא בהכרח משקפות את מציאותי הפרטית, לעיתים הקורה אותנו סביב הוא זה המקנה רעיונות לכתיבה כמו נוף סתמי שהצייר חוזה בדיוקן ציוריו... [ליצירה]
- [ליצירה] לקחתי לתשומת ליבי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהנתי לקרוא!! כתוב באופן שמביע שלווה סתווית כה אופינית בגוון אחר. בשירך אתפאר.ומנגינת ובמנגינת נעימתך ארנן. המשך ליצור ולכתוב זה מסב נחת לכמה מאיתנו. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהתי עם התוכן. והלך רוחך בכתיבתך, המשקפת בתאורים פרטניים את המכלול המלא מראות עיניו של מורה... ובייחוד אלו השורות הזכירו לי דמויות שהשפעתן הייתה ועודנה קיימת על העם.. "חנה לוחשת אל מול משכן שרה שצוחקת באוהל, בצד .." ראוי לשבח בעיני. אסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] חזקי ישר כחך על פרק מופלא נוסף בסדרה שוב קראתי בשקיקה ונהנתי. גרשון ורדף הערה קטנה בעניין תגובתיכם: כמדומני שיש אנשים שניחנו ביכולת הבעת רגשות שעלולה לבוא לידי ביטוי בתוצאות שונות כגון עניין הדמעות יכולת שהיא אומנם שכיחה אצל המין הזכרי אך בהחלט אנושית ומציאותית ולא כזו תלושה מן המציאות. אגב אני אישית זכיתי להכיר אדם כזה שדמע לא פעם אחת במצבים שונים בחיים אינטלגנציה רגשית גבוהה בה הוא ניחן וגם רצון לבטא כאב או אמפתיה כצורך הזדהות עם המצב.. *נקודת אור נוספת המופנת לכותב(חזקי) היא : עניין האיקו הגבוה מוזכר בהקשר הזה בעניין הפרשה "ולהורות נתן בלבו" (שמות ל"ה ל"ד) שמעירים על כך חכמי ישראל שבפרשת:"ויקהל" כתוב ולהורות נתן בלבו"-שאם חנן הקב"ה את האדם בחכמה ובדעת אל יחזיק זאת לעצמו בלבד אלא יקיים על פי הכתוב :"ולהורות את בנ"י.." שיפיץ האדם (או לפחות ישתדל..) את מעיינות התורה והחכמה, שנתברך בהם ,ברשות הרבים ויביא בכך תועלת לכלל ישראל. וכבר מובטחים אנו מפי חכמינו הקדמונים שהלומד על מנת ללמד מספקים בידו ללמוד וללמד(אבות) שנזכה בע"ה. לכל מה שנראה בעינינו כחסרון הוא בהכרח כהוא זה. [ליצירה]
- [ליצירה] נני היקרה:) עניות דעתי הדלה זה מה שמייחד את היצירה שניתן להסב את תוכנה להרבה הקשרים שונים. אך מראש מקדם כוונתי הייתה בעיקר לעבודת הבורא.ולעבודת ה':) [ליצירה]
- [ליצירה] קופץ, זו הייתה המטרה לומר ולא לומר-בהעדר מילים דעה גלעדי אין בכוונתי להוסיף רמז דק לקורא מאחר ומוסווה כאן עניין הידוע רק לכותבת:) [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד שלום, מחד , ישמע תמוה למדי אך התוכן והמילים שכתבת כאילו נשמעים מפיו של אהוב משכבר חלפו ימים ולא נשכחה אהבתו והיא אכן עוצמתית ישנה וקיימת. ובקרבי הזדהות עם תוכן המילים והמציאות שזהה למציאותי. אולם מאידך המצב או המציאות אינם מאפשרים את מימוש האהבה. ובמקביל אני נזכרת במשפט חכם שאמר לי פעם אדם יקר:"אהבה לא תמיד מתממשת ע"י חתונה או בכך שהזוג יחד אהבה היא זו שנשארת בלב ומשנה את הלב.." אז אולי הזדהתי עם תוכן המילים ועם המשמעות המתלווה לכל פרידה שהיא מכורח המציאות אך לא יכלתי להתעלם מעל פני התוכן שכ"כ הזדהתי עמו. בלי שום קשר לתוכן הכל כתוב בנימה כואבת והצוה בה מסודרות השורות נדבך על גבי נדבך מעצימים את התחושות כמו : כאב, החמצה, חוסר אונים וכו' הכל מורגש פי כמה וכמה.ומשמח אותי כי הפנמת שאושרו הוא אושרך אף על פי שבפוע הוא לא עימך.לא נותר לי אלא לאחל שתמצאי נוחם ואהבה. ובעיקר מזור ומרפא לנפש הכואבת. מישהי ששמה זהה לשלך:I צירוף מקרים תמוה שלא יכולתי להתעלם מפניו. כל טוב מזור ונוחם. אסנת. [ליצירה]
תגובות