והנה
כמו בסוף כל מלחמה שלי
אחרי שהפסדתי
היא באה לתעד
המוזה
נ ז
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ליאורה התאווה בעוצמתה, כפי שהיא מוצגת בקטע, יכולה לצוץ אצל כל אדם בחולשה שונה. ויש קלפטומנים (אנשים עם אובססיה לגניבה) שמן הסתם יחתמו על הקטע הזה. כל האיזכורים של הנחש בילבלו גם אותי, אבל זהו לא החטא שלי או שלך, וכן גם לא הנחש שלי או שלך. ומה שהבנתי מתגובתו זה שהוא ניסה ליצור את התובנה הזו בדיוק - "המטרה של הסיומת היתה לגרום לקורא לחשוב, ולהבהיר שכל הסיפור היה על חטא שהוא לא דמיין בדעתו." ואילה - הוא כתב שכל מי שקרא את הקטע מזהה פה חטא "שונה מקצה לקצה". אז לא הבנתי את תגובתך. חזקי, חזרתי לקטע כי רציתי להבין אותו קצת יותר טוב, אני לא בטוח לגמרי שלזה התכוונת אבל הקטע המחיש לי נקודה מעניינת. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! תחושה חזקה של מטרה ללא אמצעים, מעין מה שאמר לי מישהו - "אני לא מבין, אבל אני יודע". תודה [ליצירה]
- [ליצירה] אכן... תודה על התגובה! [ליצירה]
- [ליצירה] הגעתי באקראי וזכיתי! :) השיר יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] גאוני. חבל שקראתי את זה רק עכשיו. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מלא בעוצמה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אמילי את צודקת, זה באמת ביטוי קצת מסורבל, אבל הוא הכי אמיתי לי. תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אבל עם כל זה שהשמש היא פצצת מימן, השגרתיות בה קצת גורמת לקסם להתפוגג. לא ביקשתי מהשמש להיות ירח (למרות שכשאני חושב על זה עכשיו זה קצת מה שאומרת הכותרת) אלא רציתי שתלמד ממנו קצת, תקח ממנו משהו. הירח כבר למד ממנה ולקח את האור. המצב הזה של השמש הוא כ"כ לא אנושי ואולי צריך לומר שהוא עליון. לכן בהמון מקומות מופיעה השמש כמשל לשכל (הקבוע, החד, הקר, המפוקס...) והירח כמשל לנפש (המתרוצצת, משתלמת, מתחסרת, נעלמת...) והרצון שלי זה לגרום למהויות של שניהם להתקרב. ושתי ההערות במקום. אני אתקן את הטעות. וגם אני שאלתי את עצמי בקשר למבנה, אני צריך לחשוב על זה. תודה רבה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! מעין מאמר חז"ל "צדיקים במיתתם נקראים חיים וכו'...". וכמובן עוד מסקנה מתבקשת מהשיר - במרחבים האלה נשים תמיד צודקות... [ליצירה]
- [ליצירה] הרבה חלל והרבה ריק. חלקיק. אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי. בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף. זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן. כל כך הרבה מרחב לגדול אליו. וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן. והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי. מצטער אם פספסתי. תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :) [ליצירה]
תגובות