[ליצירה]
רחל בתך היקרה
קודם כל אני רוצה להבהיר לך שלא התכוונתי לפגוע בך
התגובה של מיקה
לא מופנת אלייך אישית
זה שיר נוסף
שבא כהשראה
משירך
והוא בפני עצמו
אין לי דבר וחצי דבר נגדך
ההפך הוא הנכון
שירך גירה אותי
ויצר לי השראה לשיר נוסף
צר לי על חוסר ההבנה
מקווה שהבהרתי את עצמי
שלך
צחית-יוצרת מיקה
[ליצירה]
"שיר כדיוקן"!
צעק יוסי
ורץ עפרונו מדלג מעל שורות
"שיר כדיוקן"!
מחק אות מתנדנדת
עבר פעמיים על ש' מסננת
ונשף על פרורי מחק מטרידים
נשך עפרון
במצח קמוט חסר מנוחה
שרבט כד
"יו קן"
אמר לו ליבו
יו קנ'וט
אמר לו מוחו
עוד קצת וזה שיר
לחץ על עצמו
ונהיה משורר
[ליצירה]
דרך כלל לא
נמצאת בבטן הר
אומרים שפעם ב-10 שנים הוא מתפרץ
ותחמוצת צהבהבה פורצת החוצה
מבעבעת עקבות של סיפור עבר הנוצר בהווה
מישהו סיפר לי שהשמים צובעים עצמם אדום
מאימת עתיד ,שיצורים מעטים מוכנים לשכון סמוך למקום
ארזתי מעט צידה לדרך ויצאתי בשביל דרך שסופו ידוע
צילמתי במוחי סימני דרך (או אז יחלתי לתמרורים),למרות תחושת השליחות המיוחדת,רציתי להרגיש שמישהו היה פה לפניי,לדעת שעקבותיי לא יחידות באזור השומם והמצחין סביבי,נשאתי עיניי למעלה
דמיינתי שהשמים הם מים והשתקפותי קיימת בם
מרגישה שמראה חשובה בטיול מפרך זרוע חוויות מלמדות,משהו בי חייך בעת שדמיינתי את הרעיון.
ככל שאני מתרחקת מדרך מוכרת ,רחש הטבע מעורר בי פחד קדום,זה מפתיע אותי כי ציפיתי לשלווה.
אני נושמת ונושפת כאילו מודיעה לעצמי שאני כאן,שזה מציאותי,שומרת על ערנות.
הסקרנות שאיתה יצאתי אט אט הופכת שעמום
היעוד נראה לי מופרח ומיותר
ואיני מבינה מדוע עשיתי מעשה כה טיפשי ויצאתי למסע כזה לבדי
מחט היאוש רוקמת בגופי חששות והשממה נראית לי אין סופית
אני נעצרת ,מתיישבת על סלע ,מביטה לאחור בחשש
משהו בי מפחד שאיני יודעת את הדרך חזרה ואיתני הטבע מתעתעים בי במקום לשקף לי מפה.
[ליצירה]
פסל כתום עומד במדבר
מבשר על תקופה עשירה שחלפה
עקבות עטי החפירה
נכנסו לעיניי
קרן שמש ממוקדת
כוותה אתפניי מלקטת נמש סורר...
חיות המדבר המוסוות נכנסות לנעליי
ויוצאות
כאילו קיומי אינו ודאי
אך מלא אני ענווה וגאווה
לתהות על חוקי בוראי
לנסות להשקיף בם מלמעלה כאילו נכתבו בשפתי
[ליצירה]
תמיד אתה מדמיין אותי ערמה בשדה
מרעיד אדמה בלחישות חיזור
אנקת כאב,הדה למתרחש
והזהב אמיתי ?
יש שאומרים שעלומה הנני,סודי טמון בנשיאת מבט קדימה
לעולם איני מקשיבה לרכילות ציפורים
וסירובי ללכת לקוראות באוב
עומד
בשדה,חושב
מרגיש,חש
גומע ומאזין
לפעמים אני עוצרת ממלאכה
מביטה לצדדים וטועמת זיעת עמלות בסיפוק
מצניעה מחשבות ותקוות מתעלמת מדה ז'ה וו טורדני
ויודעת שאתה לעולם לא תשתייך לקוצרים שוב
האווווווווווו