בס"ד
החיים הם מחלה חשוכת מרפא. אנחנו מתחילים למות מהם ברגע שנולדנו.
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי במיוחד שמתחילים למות מהם........ [ליצירה]
- [ליצירה] נכון נכון מאוד אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] * חכם =) סו. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה פסימי מידי, קודר לטעמי. המרפא ישנו, עבודה ה'. השאלה היא האם תוכל להגיע אליו ולזכות לחיות בו... שהרי התורה היא תורת חיים. [ליצירה]
- [ליצירה] חכם אבל שכחת דבר אחד... שאנחנו בהתחלה צומחים פורחים ועולים ורק אחר כך נובלים ונופלים... אז בהתחלה אנו חיים מהם ואותם ורק אחר כך בא המוות אחרי שכבר אין טעם להילחם במחלה כי כבר עשינו את כל מה שיכולנו לתת לעולם והיינו צריכים לתת. וזו השליחות שלנו... בהצלחה. חיים יפים. בת מלך... :) [ליצירה]
- [ליצירה] למה?? [ליצירה]
- [ליצירה] מה היה קורה אם אני הייתי מובטל שהשפם מתיימר לייצג? אם אני הייתי בורג קטן במערכת שאוברקוביץ' קובע את סדר יומו, חייו וגודל קצבתו? כ----ן... אני מניח שזה היה מפריע לי. קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] יואו! קראתי שוב (בפעם המי-יודע-כמה) ושוב! בול! חץ בלב... [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה. דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם. stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא. בנימין. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק!! אני אהבתי! על זה נאמר שלהורים יש רוח הקודש בבחירת השם לילד... מנגה נגדו עביו... היציאה מהחושך לאור. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! עשוי טוב, ומביע! [ליצירה]
- [ליצירה] לעצם העניין... איזה יופי של סיפור! כואב, נוגע ויפהפה. מי היה מאמין שיש אנשים בעולם שמסוגלים בצעד החלטי כזה למחוק דברים חסרי-סיכוי מסדר יומם. אני עצמי שייך לגזע שידע את יוסף, ומאז לא היה מסוגל להפסיק לחשוב עליו. come to think about it, אני שייך לגזע שידע את יוסף ועד היום שומר את התמונה שלו בארנק... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שאת היצירה הזו צריך לקרוא ולבכות פעם אחת לפחות על כל קרבן של המרצחים... קראתי ארבע פעמים עד עכשיו, וארבע בכיתי. עד מתי?!? [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף כמובן איזו הפתעה היתה לי לראות בשורת המשימה את קוד היוצר 97. מי פילל... :) [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: אם תפתח בתהילים נ"ט (בפסוקים ז' ו-ט"ו), תמצא את המקור למילים. המלך-המשורר הג'ינג'י מדבר על התקופה האחרונה ממש בגלות (הלילה, הערב), לפנות הבוקר - הוא שחר היום החדש, היום שכולו שבת, הגאולה. (הדימוי הזה מופיע גם במזמור צ"ב - "בלילות" יש לנו רק "אמונתך"; "בבקר", מנגד, נספר "חסדך" - שבו האמנו). [ליצירה]
- [ליצירה] ה'תשס"ו שואת ההתנתקות, כאב הגלות. צפירת יום השואה בשנה הקרובה תטמון בחובה את כאב גלותנו שלנו. את כאב העם היהודי שהקים צבא בארץ-ישראל ושיסה אותו באחיו היהודים - רק מפני היותם יהודים. את כאב העם ששרד את היטלר, וניסה להמשיך את דרכו. ואל תקפצו עלי עם טענות כלפי השוואות קשות. טענות על זלזול בזכר השואה ושאר מיני שטויות. לו היו מספרים להיטלר ברגעיו האחרונים בבונקר בברלין על תוכנית חדשה שבה יגרשו יהודים את אחיהם במדינתם שלהם, באטימות, באכזריות, ברגישות ונחישות, יש יסוד סביר להנחה שהיטלר היה אומר: "אז אני יכול ללכת בשקט...". ועל אף הכאב - נשמיע את הצפירה. עצם השמעתה היא נצחוננו. עצם שרידתנו הוא נצחוננו. עמנו הוא זה. אחינו הם אלו. ואף אלו. ואף אלו. [ליצירה]
תגובות