לו נוכל להזרע שוב מחדש
להיטמן, להיספג בתוך האדמה נאחזים
מתקפלים עובריים, ראשנו בין ברכינו כמתפללים
לו נוכל כך לאגור כוחות, להיטען
לאסוף את עצמנו
לקראת טיפות ראשונות של גשם מבשרות
פריחה מחודשת.
[ליצירה]
הרעיון עבר בצורה חזקה. ועם זאת, קצת עוכר שלווה: אבל איפה את באמת? אני מתכוונת, באמת הכי פנימית - חייב להיות מקום שהוא יותר, לא ? כי איך את רואה את החיים הלאה, נגיד זוגיות ומשפחה, עם הפסיחה הזאת על שתי הסעיפים?
סתם תהיות. כתוב טוב.
[ליצירה]
שיר חזק ומטלטל
ועם זאת, הסוגריים בסוף בלבלו אותי קצת...
אני חשבתי על האנושות בכלל ועל האדם בעולם ופתאום - נישואים... נשמח אם תבהיר קצת יותר (למרות שכשמסבירים זה מפחית מהערך, אבל...)
אני אוהבת מאד את הפירוקים של השפה שאתה עושה (כמו: לאבד את עצמי / לדעת). וגם את "נתקפד" אהבתי.
[ליצירה]
הי,
אני לא מבינה מה הבעיה להגיב על תוכן של יצירה. משהו לא היה נראה לי אז אמרתי. אז זה נשמע קצת דוסי מעצבן אבל זאת האמת שלי. תעמדו בזה, כן?!
וחוצמזה, לא התכוונתי ח"ו לפגוע באופן אישי; ההערה כוונה ליצירה כיצירה ולא לסיפור האמיתי ולחיים של מי שכתבה. התיחסתי ליצירה ולא לביוגרפיה (למרות שזה סיפור אמיתי, אבל שם של יצירה לא מחייב היצמדות למה שהיה ואולי זה רק בסיס ליצירה, מאיפה לי לדעת)
[ליצירה]
.
תענוג של כתיבה והבעה.
אהבתי את המיזוג אדם-נחש ("על גחוני"),את הרמיזות ("ליפף בפתיל יצרי" הזכיר לי את תמר ויהודה), משחקי המילים ("שמשיאני" - גם נישואין, "האוכל"- יכולת או אכילה) ואת הביטויים היפים כל כך ("מהלכים עלי שלכת", "כמו אז בקרוע ים").יפה.
תגובות