לו נוכל להזרע שוב מחדש
להיטמן, להיספג בתוך האדמה נאחזים
מתקפלים עובריים, ראשנו בין ברכינו כמתפללים
לו נוכל כך לאגור כוחות, להיטען
לאסוף את עצמנו
לקראת טיפות ראשונות של גשם מבשרות
פריחה מחודשת.
[ליצירה]
.
אהה.סיפור עם אורך נשימה כזה שצריך בסוף לפלוט אנחה.
מעניין שהנושא הזה ממש מעסיק אותי כרגע...איך לחיות "עם שורשים ועם כנפיים", כמו שאמר אמנון שמוש. גם להקים משפחה וגם להמשיך להיות יצירתית וסוערת.הילכו שניהם יחדיו?
כמו המסקנה שלך - גם לי נראה שלא.
[ליצירה]
.
תענוג של כתיבה והבעה.
אהבתי את המיזוג אדם-נחש ("על גחוני"),את הרמיזות ("ליפף בפתיל יצרי" הזכיר לי את תמר ויהודה), משחקי המילים ("שמשיאני" - גם נישואין, "האוכל"- יכולת או אכילה) ואת הביטויים היפים כל כך ("מהלכים עלי שלכת", "כמו אז בקרוע ים").יפה.
[ליצירה]
כיף
לקרוא סיפורים שלך. יש להם את המימד המדכא לפעמים, אבל כאן למשל הסוף טוב וזה אחלה. למה לא לקבל קצת קיטש בסיפורים? זה עוזר לחפות על החיים הכל כך לא קיטשיים...
[ליצירה]
תגובה לדיון
אני מוכרחה להוסיף, אחרי שקראתי את שאר התגובות כאן ואת הדיון המעניין על כיסוי ראש, שאני אישית רואה ערך עצום וסיפוק אמיתי בשמירת חלקים מהאשה לבעלה, כמו שהגדיר זאת "איש אחד". מבחוץ זה אולי נראה חונק ולא מובן, אבל כשנכנסים לזה - רואים את היופי שבהסתרה ושבשמירה על האינטימיות שהיא רק שלנו פרטית. וזה מדהים. זה שווה כל כיסוי ראש וכל שרוול וכו' וכו'... וזה כל כך שונה ממה שהולך היום בעולם, שרק מנסים להוציא הכל החוצה ולא לגנוז שום דבר...
ואגב, מיגה - הביחד המיוחד הזה שנוצר פתאום באמת לא מאפשר חדירה מבחוץ. לא שצריך לנתק קשרי חברות, אבל זה באמת עולם חדש ואישי מאד, ולכן חברויות אחרות נחסמות איפשהוא באמצע הדרך. ככה זה כנראה בחיים, לפחות בהתחלה של קשר זוגי... אני מאחלת לך שהוא ימצא אותך במהרה.
תגובות