ברחובות אפלים
כשהייתי שבויה.
כמו שוקעת בתוך רפש
והצל שלך
כמו הופך לאבק שריפה.
לא תוכל לגעת בי
אפילו אם תחיה.
ברחובות אפלים
כשהלכתי כבולה.
כמו מתאבלת
על קבר.
והדם שלך
כמו הופך לצבע כחול.
לא תטכל לגעת בי
אפילו אם תחיה.
מאי 2000
אושרת אלפי
-
במקום אחר לגמריי.... באמונה חזקה יותר בתקווה שרוח אלוקים איתי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקרוא את השיר ולהנות מכל משפט, מכל מילה שכתובה, כל כך אוהבת... כל כך יפה. כתיבה נהדרת אין לי בכלל מילים להסביר את התחושה.... [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד.... ואני בטוחה שיש עוד הרבה אנשים בעולם חשים כך.... עבר מספיק זמן מיצירה זו וכולי תקווה שהיום יש לצידך....... [ליצירה]
- [ליצירה] לא יכולתי שלא... אני ....כמעט ללא מילים, אני קוראת מילה מילה , משפט משפט והדמעות לבסוף יצאו. ריגשת אותי, צר לי על הכאב העמוק הזה. מדהים איך שתארת וכתבת את הדברים הללו. תהי חזקה אושרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אמת התרגשתי בטרוף אף על פי שזה היה קצת ארוך לקראת הסוף כבר חשתי חנק....(של דמעות) בהחלט אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] כמה שזה נכון, כמה ש"להם" קשה להבין..... הזדהתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] *** יפייפה, מעניין ומרתק. [ליצירה]
- [ליצירה] איך? איך פיספסתי אותך? אין לך מושג עד כמה הזדהתי עם השיר. ועכשיו אתפנה לשירייך האחרים. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] נדהמת מאוד אהבתי, כתיבה מרגשת מאוד, אני לא יודעת עד כמה הדברים הם אמיתיים/מציאותיים, דברים שקרו, מה שכן לדעת את הבעיה ולהיות מודע לה זה חצי פתרון ,... בכל אופן אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו איה... זה פשוט נפלא!!! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... בעיני שיר מ ד ה י ם! איזה יופי של מבנה, זורם, אכן מטלטל,כל שורה נותנת תחושה של עוד, מתח כזה, מן כאב שמתמשך...אהבתי, קבלי את קולי לשיר יפייפה זה. [ליצירה]
תגובות