מבעד דמעה
השילה שלכת
עלי זכרונות
שיָבְשו
מבט מצועף אֵלֵי
גן ומרפסת,
ריח ילדות וימים
שעברו
לא עוד אהבה-
לוחשת הרוח
וסתיו מבשר את בואו
בִסערה
יושבת לבד
אל מול שער פתוח,
קימטה את ליבי
גם בדידות,
גם זיקנה.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני דווקא הייתי מורידה את הפסקה השניה.... חוצמיזה- רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, התכנים שלך קסומים. בעיני דרוש כאן קצת ליטוש. הייתי עורכת קצת את היצירה- עובדת עליה עוד קצת. הבית האחרון כ"כ יפה שראוי, לעניות דעתי, לפרסום בפני עצמו. רק בשורה האחרונה שבו, לא הייתי חוזרת שוב על המילה "צל", משנה לצללית/צילנו/דמותינו וכיו"ב או להשאיר "אז מרגישים בלי לראות". ותו לא. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] עץ הדובדבן- אממממממ, קצת מוכר. יצירה יפה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ביותר, שים לב, יקירי, כי בשיריך, רובם ככולם, יש שורת ציטוט, האמנם? ואם כך, איך תסביר זאת? זה מעניין.... [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי שוב ושוב. מיוחד, שואב, מרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] מנוף ילדותי נשקפת בבואה של אחר והוא צוחק לנגדי חובר לקנוניית הזכרונות העמומים ומשיל מעליו סימני בלות וחולי בתחפושת מרושעת הוא עומד שם ומחייך לא נותן לי לשכוח לא נותן לי לברוח אל מעבר לעבר [ליצירה]
- [ליצירה] אביב וסתיו- לא התכוונתי שהבית האחרון איננו קשור, כי אם שיופיו והקסם שבו מספיקים להחזיק יצירה-בפני עצמה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] א הבנתי את הבתים הראשונים, אבל האחרון מקסים ועומד בפני עצמו בעיני, כיצירה נפרדת.... [ליצירה]
- [ליצירה] משובח! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! מאוד מעביר את הרגש, חלומות בסוף מתגשמים, אלה שבהקיץ- חולפים. ושעת הרוגז הקבועה- עוד תהפך (אם רק תחליטי), לשעת השמחה הגדולה!!!!!!!!!!!!!!!!! תצליחי כאן, ובכלל, וברוכה הבאה ל"צורה". כאן- חולמים בקול :) [ליצירה]
תגובות