קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
לחזן
אמת ויציב.
אני חושב וסבור שיש כאן יוצרים מוכשרים ורבים במאוד מאוד, לפני כמה ימים גיליתי יוצר מעולה בשם "משה לימור", הבחור היקר הזה נדחק לתהום הנשייה, לא זכה להכרה, לא יודע בגלל מה, ומאוד כאב לי הלב על כך, העליתי את יצירותיו המופלאות בניסיון להחיות אותן.
על רקע המקרה הזה, כתבתי את ראפ התוכחה הזה.
באופן אישי, מאוד שנוא עליי שיצירות שכתבתי ושזכו להצלחה רבה במקומות אחרים ושנשלחו לתחרויות ליוצרים צעירים, מונחות כאן בקרן זוית כאבן שאין לה הופכין.
לדעתי ניתן לסמן יצירה שלא "זכתה לתגובה" בצבע אחר מן הצבע המקובל, או פשוט להחזיר את "מספר הקוראים שקראו את היצירה".
[ליצירה]
הו - מיקה מוני ופון דה לה מורטה!
אהבתי את הפארודיות שלה על היצירות שלי. היא שפכה אותי מצחוק!
בשיר הזה אני מתכוון לגרום לדב הירושלמי לצאת ממאורתו ולצאת החוצה ואז אשליך עליו את רשת הסאטירה ובתקווה שיענה לי בהומור הלא מודע שיש לו.
[ליצירה]
אומר לך דבר אחד יא ירושלמי.
אם היית כאן ב47 ו ב48 היית עושה שני דברים - או שהיית בורח כמו נמושה. או שהיית נלחם על חייך. כי הברירה הייתה: חירות או מוות.
אף אחד לא עזר לנו להילחם והמדינה לא הוקמה על מגש כסף. ראה את מספר הקרבנות העצום יחסית של אותה מלחמה - ששת אלפים קרבנות ובהם אזרחים רבים שנהרגו במגה פיגועים.
בין דצמבר 47 לאפריל 48 נרצחו לא פחות מ1500 אזרחים. להזכירך בשנות האינתפאדה השנייה (2000-2004) נרצחו 1100 אזרחים.
ותוסיף בבקשה לכך את הפוגרומים שאירעו באותה עת במדינות ערב על ידי אחיהם של ערביי ארץ ישראל ובייחוד אירעו מעשים כאלו בערים חלב, עדן וקהיר. שוד, אונס ביזה, רצח ועוד. אבל שם אין שמואל ירושלמי שיבוא ויצעק חמס חמס חמס.
לך תחקור את הפוגרומים האלו. אולי תעשה מזה שיר
תגובות