קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
למה אני צריך!
להגיב יחידי ליצירות האתר!
ברוח סערה- אשנס מוסרותיי!
אבל בליבי -עד מתי?
אחזיק את מדור התגובות - באתר!
במתוק וגם במר!
הגולשים עצלנים!
שלא לומר -על הפנים!
לא יכתבו מאום דחוק
כי בעטם אחז השיתוק!
רק יצפו לקבל תגובה
מאת עצמי ואנוכי!
אני כמו אטלס- המחזיק העולם בידיו!
באביב וגם בסתיו!
ולעת אעלם - יעלם מדור התגובות!
ויהפך לתל חורבות!
ואז פידבקים יהיו נדירים!
לא לסיפורים ולא לשירים!
ושיח יוצרים לא יהיה בנמצא!
עורו עורו -מעצלותכם!
שנסו מותנכם ועטכם!
ובא לציון גואל וברכה
ולירושלמי תהיה מהפכה!
[ליצירה]
איזה שיר|!!
דגל לחצי התורן
צפירה קוטעת את אמצע היום
הכל כאן נפסק באמצע הדרך,השגרה נשברת.זוהי עצרת בה הכל נעצר על מנת לזכור.
וכאן מגיע תורה של הארץ:
הארץ בוכיה, מוציאה דמעותיה ושולחת את המסר לשמיים בבקשה לעתיד, ומן השמיים תישלח יונה לבנה למען העתיד.
[ליצירה]
למה אף אחד לא הגיב עד כה ליצירה מופלאה זו
זה מקסים. הרגע הבלתי נשכח של הלידה. רגע בו אנו חווים את בריאת העולם מחדש במן רגע פרטי של יש מאין.
כל המשפחה כאן, מחכה לאחד שיבוא בתור ויתדפק על פתח הכניסה לעולם החי.
[ליצירה]
---
שיר מעניין בהחלט:
בחלקו הראשון מדובר על העולם, שקיפות כעולם,גדלות כעולם.
אך בחלק השני כבר מדובר במקום שבו אף אחד לא עובר ואף אחד לא רואה, חלק מאוד אישי ופנימי מן הסתם.
:-)
תגובות