בס"ד
לעיתים אנו מוצאים אהבה במקום שבו מעולם לא חשבנו לחפשה... - בליבם של הקרובים אלינו ביותר.
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה שלום ביכורים? . [ליצירה]
- [ליצירה] יש כבר שיר יש שיר כזה: למה זה תישא עינך למרחב בקש אושרך, שור הן כאן כל טוב עולם אך מעינך הוא נעלם. כאן כל טוב עולם. [ליצירה]
- [ליצירה] מהמם... זה פשוט נכון. זה קרה לי באופן אישי כל כך הרבה. וזה פשוט מקסים. ממש התחברתי ואהבתי אני עוד אחזור... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כול מילה בעצם היותם קרובים הם כבר אוהבים נהדר הקצר ..... לימור [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אני מוריד את בנימין אין שניים יכולים לדור בכפיפה אחת, והקטן טוב לו שיפנה את מקומו לטובת הגדול. בקיצור, מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי... אמרתי לכם!!! אפילו שידענו ואפילו שזה היה ברור סו - אני מצדיע. בלי מילים. בקרוב!... [ליצירה]
- [ליצירה] יישר כח! אתה באמת עושה לי את השבוע. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: אם תפתח בתהילים נ"ט (בפסוקים ז' ו-ט"ו), תמצא את המקור למילים. המלך-המשורר הג'ינג'י מדבר על התקופה האחרונה ממש בגלות (הלילה, הערב), לפנות הבוקר - הוא שחר היום החדש, היום שכולו שבת, הגאולה. (הדימוי הזה מופיע גם במזמור צ"ב - "בלילות" יש לנו רק "אמונתך"; "בבקר", מנגד, נספר "חסדך" - שבו האמנו). [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב אסף, תיקנתי. תודה! בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאמרתי כבר אוי, ואבוי. ושוב אוי, ושוב אבוי. לא יאומן, ובכל זאת, מציאות. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש תודה לבורא עולם על הסוכן האישי. ותודה לך על השיר. אכן, אני כל כך מרגיש את הצורך לשקוע מתחת לשמיכה, לאיזו שנת-חורף עד כי יבוא שילה. והמציאות זועקת: "בן אדם! מה לך נרדם?! קום! קרא אל אלוהיך...". בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] שי ייתכן בהחלט שרבים מחו דמעה, ולבם נשבר. היוצר לא התכוון לסתור עובדה זו - עיין היטב. הנקודה היא שאנשי היישוב נצרים הוגלו מעל אדמתם, ביתם נהפך לזרים ונחלתם לנכרים. הדמעות הן מה? פרס תנחומים? [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, לי אמנם לא יצא להיות מאנית-דפרסיבית, אבל התיאורים משכנעים... [ליצירה]
- [ליצירה] אתה אמור להיות יוצר? או בכלל יצור חושב? [ליצירה]
תגובות