רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מבלבל. לא הצלחתי להחליט אם לבכות או לצחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו, הלילה למשל, גם אני ככה... [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד, אבל אני חושבת שהשם של הסיפור גילה כבר מההתחלה את כל הרעיון של הסיפור - מה שקצת פגם בו בעיני. נחמד מאוד בכל מקרה :) [ליצירה]
- [ליצירה] הסגנון לא רע בכלל, אבל זה קצת מבולגן מדי, ובסוף קצת קשה להחליט מה לקרוא לפני מה... (והרעיון מסקרן). אסתר, מתחילה לחבב קומיקסים מאז הסנדמן. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד... לא ממש הבנתי את הכל, אבל התחושה הזאת - להיות כלואה בגזע עץ, עיוורת וכורעת על ברכי... אני יכולה להבין את ההשוואה לזבוב המסכן. [ליצירה]
- [ליצירה] וווויייייייייייייייייייייייי!! איזה חמוד!! יצירה מתוקה להפליא עם סוף מחוייך ביותר. נהניתי. (למרות שהייתי חייבת לרוץ לבדוק מה עושים כל הCTRLים והשיפטים. הגיע הזמן ללמוד כבר את כל הקיצורים האלה) [ליצירה]
- [ליצירה] השם בא בסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) נראה בדיוק כמו המחברות שלי - בהבדל אחד: אצלי לא מופיעים החישובים... ודווקא גיאומטריה זה מקצוע מקסים - אחד האהובים עלי, למעשה. נו, מילא. [ליצירה]
- [ליצירה] המון תודה! רסיס לילה - אז לדעתך אני צריכה לשבור את המקצב בבית האחרון? ושוב - המון תודה:) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... דווקא זה מה שאני אוהבת בשירים - שלא רק אומרים בהם, אלא אפשר להעביר בהם גם את התחושות שמאחורי האמירה. בגלל זה לא כל כך מפריע לי בד"כ לא להבין שירים עד הסוף. [ליצירה]
תגובות