הרוח לקחה אותי.
רוח יודעת לקחת בזמן.
הבועה שהייתי נסחפה,
צבעונית ויפה,
הרחק מהכאב שהייתם לי.
נזהרת מקוצים.
נזהרת מהקרקע.
נזהרת לא לנשום
יותר מדי אוויר.
אל תאיצו בי.
אני מתחילה למצוא את הבית.
משהו עומד להתעורר.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי, כל-כך נכון. אין כמו הלילה, ואין דבר יבש יותר מזריחה. בעיקר כשקיץ. נחמד מאוד+ :-) אגב - זה לא מדהים איך שהשירה של הציפורים כשהשמש שוקעת שונה מהקירקורים שלהן בבוקר? [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מעולה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפהפה! מתחילה באש ונגמרת באש - אף פעם לא חשבתי על זה... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. לא הבנתי הכל, אבל הרעיון נהדר. (חוץ מזה, אני הייתי מעדיפה לראות איך הפסלים הולכים במקומה... [אבל לא הייתי מוותרת על החיבוק!]) [ליצירה]
- [ליצירה] השם בא בסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] בפעם האלף שאני נכנסת לקרוא את היצירה הזאת, ועדיין לא הגבתי... יצירה שמזכירה לי עד כמה זה כן כואב כשאני חושבת לרגע שזה לא. זה כואב. אוהו, כמה שזה כואב. למרות שלפעמים לנסות לחבר "תותבת" יכול להיות כואב באותה המידה בדיוק... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מקסים לחלוטין. כבר אמרתי לך שאני אוהבת את הקטעים שלך? [ליצירה]
- [ליצירה] נ-פ-ל-א! קצת היה לי קשה להבין מה הולך בהתחלה (אולי כי אף פעם לא הייתי בחור ישיבה:]), אבל מהרגע שהוא מתחיל לספר זה פשוט נעשה מרתק. כל הכבוד! [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כנראה שאתה צודק. אולי פשוט פיספסתי משהו. אני עוד אנסה שוב. (אבל בשביל מה הכעס?) [ליצירה]
תגובות